But in the end I cry for more

כבר תקופה שאני חולמת על תקיפות מיניות.

הסנסציות כל כך אמיתיות.

אחרי הכל מכירה את התחושות.

משחקים בי בלי להתחשב במה אני רוצה או לא.

וזה מרגיש כל כך מציאותי.

האחד הכי עוצמתי היה לפני שבועיים, כששכחתי לקחת תרופות. שוב ושוב דחפו לי אצבעות או איברים לפה, שוב ושוב הצלחתי לברוח למקום בטוח, שוב ושוב מי שחשבתי שמגן עלי הפך לתוקף. ולא. הצלחתי. להתעורר.וכשכן? רועדת ומכוסה זיעה, לא בטוחה אם חולמת או ערה.

תודה על ההקשבה ולילה טוב, ניינור. לא מרגישה משהו.

תוהה אם המנוי הזה מרדד אותי.

מוטב שייגמר.

אבל עד אז אמשיך במתכונת ההומור.

תודה על ההקשבה ולילה טוב,

ניינור. קצת בודדה הערב.

כינויים אופציונליים יתקבלו בברכה.

תודה ולילה טוב,

ניינור, שקיבלה מנוי לרגל שנה באתר.

קמתי מוקדם, לפנות בוקר, על מנת להתארגן ולצאת לעבודה. ישבתי במיטה. דקה או שתיים של שוק. אשכרה ארבע ואני ערה.

ואז זה הכה בי, החלום. שניים ליתר דיוק.

ובחלומי יש לי נשלטת. מלצרית באירוע מכובד בו אני נוכחת. לפרוטוקול זו מישהי אמיתית, מקעקעת בגילי אחריה אני עוקבת באינסטגרם.

היא קיבלה ממני הוראה פשוטה- להתהלך ולמלא את תפקידה ללא חזיה לאורך הערב.

החזה שלה קטן וכנראה שאף אחד לא שם לב אבל זה לא משנה- זה הביך אותה וזה אומר שהמטרה שלי הושגה.

עינייה מחפשות אותי וממבטה בבירור נשקף חוסר אונים.

נהניתי לתצפת עליה ככה, מרחוק. מדמיינת איך אל כל צעד שלה מתלווה דפיקת לב ומודעות לחיכוך הבגד על עורה החשוף. מרגש, מדגדג, מגרה.

בסוף הערב היא ניגשת אלי סמוקה, ביקשה שאקח אותה איתי.

בחלום השני נסעתי ברכב ובמושב לידי מונח כלוב. פניתי אליה ואמרתי שתחזיק מעמד, אנחנו תכף מגיעות.

אני חונה מחוץ לבניין, נושאת את הכלוב איתי, עולה במעלית, צועדת במסדרון, מחפשת כתובת.

מוצאת את דלת הכניסה. מדובר במלון שמשכיר חדרים לפי שעה. בפנים קבלה וגברת נחמדה שמובילה אותי אל החדר שמחכה רק לנו.

אני מניחה את הכלוב על השולחן, היא עורכת לי סיור קצר. בחדר מיטה גדולה לבנה ומראה. היא עוזבת, אני בוחנת את עצמי. שיער פזור, מכנסיים וחזיה יפה. מרוצה.

פותחת את דלת הכלוב. היא מקופלת שם, ערומה.

ילדה טובה, כל הכבוד, את יכולה לצאת.

בואי נתחיל.

תודה על ההקשבה וערב טוב, ניינור

חלומות נעימים.

בערב שישי שתינו וויסקי עם המשפחה שלך

כלומר, קצת וויסקי והרבה קרח

היה מאתגר אבל סיימתי הכל

הלכנו לחדר שלך, הפעלת מוזיקת ג'אז רגועה. אמרת שאתה מתגעגע לזמנים בהם הייתה מוזיקה ברקע שתנעים את האווירה, תוריד את רמת הלחץ ותכתיב לנו מקצב.

הדלקת שתי מנורות שולחן וכיבית את האור. מנורות שציפית  מבעוד מועד בשכבות של נייר קרפ דרכן מציפה את החדר תאורה מעומעמת אדומה. אני שוב נזכרת באותה נהיגה לילית, עומדים ברמזור ואתה מכריז שכמה יפה לי הצבע אדום. אולי אתה אומר שזה בשבילך אבל לא מבין שזה גם משרת אותי. אני מרוצה, מרגישה יפה, עוצמתית.

אנחנו מתחבקים על רקע המוזיקה, חיבוק ארוך וחמים. לאט לאט אני לוקחת צעד ועוד צעד עד שהמיטה מאחוריך. בהתחלה אתה לא מבין כשאני מנסה לגרום לך להתיישב, יכול להיות שאפילו רצית להפיל אותי על המיטה.

כמה חבל עבורך, לי יש תוכניות אחרות. וחזייה מהממת.

ניינור. מוזמנים לדמיין.

אני לא אוהבת להיות מבולגנת

אבל מרגישה מספיק בנוח בכדי שתראה אותי ככה.

חשוב לי להיות מסודרת, להיות בשליטה- על עצמי, איך אני נראית, מה אני מציגה

אבל לי לא אכפת שתראה אותי אחרת, פרועה.

יותר מזה, אתה יודע מה גיליתי?

אני אוהבת כשאתה זה שמבלגן

מושך אחורה בשיער כדי לחשוף יותר צוואר, מפזר את הקוקו שאספתי דקות לפני 

דוחף אצבעות לפה, לוקח את יכולת הדיבור, רק מלמולים לא ברורים

נמצא מעלי ולפתע מסובב אותי אל הגב ומכוון את הגוף שלי למטה, איך שאתה רוצה.

בסוף אני יושבת, יודעת שהדמות שתינבט מהמראה תהיה הפוכה

מסתכלת, מבויישת ומרוצה.

כשזה איתך, לא אכפת לי להיות בפחות שליטה

לא אכפת לי להעניק לך אותה.

ניינור. מחכה לך.

חפשו אותי בישראבלוג

ניינור

- צפויה לפגוש את הפסיכולוגית אחרי חודשיים שלא התאפשר.

- שלחתי הודעה למקום בו אני מעוניינת לעבוד. זה צעד שלפני כמה חודשים לא הייתי מסוגלת לעשות.

- החלטנו לתת לו ולי הזדמנות, לצאת באופן רציני, אקסקלוסיבי. מתרגשת.

תודה על ההקשבה ולילה טוב, ניינור. מחר קמה מוקדם.

יום קשוח עבר על כוחותינו, עלמת הדמעות בכתה.

התגעגעתי לזה, לרטיבות שמציפה ומתגלגלת מהעיניים ומהרגע שזה מתחיל לא בטוח מתי ואיך בדיוק זה יעצר וכשזה כן נעצר תחושת רוגע מיוחדת שורה עלי, מחבקת, מרדימה.

"תודה שאת גורמת לי להרגיש, אני מרגיש חי יותר". 

תודה על ההקשבה ולילה טוב, ניינור.

כולי הריח שלך

היית כולך חמים, נעים למגע

וכששכבנו צמודים אמרתי, כמעט בלחישה

אני מרגישה בטוחה

תודה לך

ניינור, שהייתה זקוקה לחיבוק ונשיקה