בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

But in the end I cry for more

הדגיגים שבראשי. לא חייבים להבין. מוזמנים להתבונן.
לפני 4 שנים. 7 במרץ 2020 בשעה 22:07

רוב היום שכבתי במיטה ללא מעש, בלי חשק לכלום, גם לא לדברים הפשוטים ששמעבירים את הזמן.

לא סדרה, לא מנגה, לא ספר. רק נרדמת ומתעוררת לסירוגין.

בחלום פגשתי את א' במקום בו השמש מסנוורת. מוזר. הוא היווה עבורי עוגן בתקופה המשותפת שחלקנו בצבא. עבר זמן מה מאז.

התבאסתי מעצמי על בזבוז היום והתבאסתי על כך שהתבאסתי ולא הסתכלתי מזווית אחרת. כי מגיעה לך מנוחה, יש כאלה ימים וזה בסדר. הלוואי. אני מעצבנת את עצמי.

טוב, אולי זה היה שווה את זה, הסתם הזה. מחכה לך שבוע עמוס הרפתקאות וקורונה אופציונלית. כנראה פשוט נשחקתי מהשבוע שנגמר.

תודה על ההקשבה ולילה טוב,

ניינור, שצריכה לתרגל קבלה רדיקלית.

דני האדום - אשמח למלא את תפקיד האב הרוחני לליטוף מילה חמה כתף איתנה וכן גם למלא את המשפט חוסך שיבטו שונא בנו
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י