קמתי מוקדם, לפנות בוקר, על מנת להתארגן ולצאת לעבודה. ישבתי במיטה. דקה או שתיים של שוק. אשכרה ארבע ואני ערה.
ואז זה הכה בי, החלום. שניים ליתר דיוק.
ובחלומי יש לי נשלטת. מלצרית באירוע מכובד בו אני נוכחת. לפרוטוקול זו מישהי אמיתית, מקעקעת בגילי אחריה אני עוקבת באינסטגרם.
היא קיבלה ממני הוראה פשוטה- להתהלך ולמלא את תפקידה ללא חזיה לאורך הערב.
החזה שלה קטן וכנראה שאף אחד לא שם לב אבל זה לא משנה- זה הביך אותה וזה אומר שהמטרה שלי הושגה.
עינייה מחפשות אותי וממבטה בבירור נשקף חוסר אונים.
נהניתי לתצפת עליה ככה, מרחוק. מדמיינת איך אל כל צעד שלה מתלווה דפיקת לב ומודעות לחיכוך הבגד על עורה החשוף. מרגש, מדגדג, מגרה.
בסוף הערב היא ניגשת אלי סמוקה, ביקשה שאקח אותה איתי.
בחלום השני נסעתי ברכב ובמושב לידי מונח כלוב. פניתי אליה ואמרתי שתחזיק מעמד, אנחנו תכף מגיעות.
אני חונה מחוץ לבניין, נושאת את הכלוב איתי, עולה במעלית, צועדת במסדרון, מחפשת כתובת.
מוצאת את דלת הכניסה. מדובר במלון שמשכיר חדרים לפי שעה. בפנים קבלה וגברת נחמדה שמובילה אותי אל החדר שמחכה רק לנו.
אני מניחה את הכלוב על השולחן, היא עורכת לי סיור קצר. בחדר מיטה גדולה לבנה ומראה. היא עוזבת, אני בוחנת את עצמי. שיער פזור, מכנסיים וחזיה יפה. מרוצה.
פותחת את דלת הכלוב. היא מקופלת שם, ערומה.
ילדה טובה, כל הכבוד, את יכולה לצאת.
בואי נתחיל.
תודה על ההקשבה וערב טוב, ניינור
חלומות נעימים.