But in the end I cry for more

בתולה תמימה, נכחתי בהקרנה של רוקי לראשונה.
איך כל השנים האלו התקיימתי לצד הפלא הזה מבלי להחשף אליו?
קינק וקוויריוּת בשפע סחפו אותי אל מחוזות אחרים, הותירו אותי המומה. ורעבה.
כל כך התרגשתי לקראת הסין - ללכת פעם ראשונה מזה זמן רב ללא סממני שייכות, לראות חברות וחברים.
לא באמת נהניתי באירוע. העומס הכבד יצר נתק וכשניסיתי להתגבר עליו נקלעתי לסיטואציה שלא התאימה ועוד יותר הרחיקה.
מודה על הנוכחות של אנשים איתם הגעתי בחיי. הם אלו שהמתיקו את אותו סופש והפכו אותו למחשמל.

אזרתי אומץ וספונטניות שעבורי לא הייתה מובנת מאליה והשתתפתי לראשונה בשיעור בסיסי של רתמה ללא ידיים.
חוויה לא פשוטה אך חיובית, זאת בזכות תחושת הבטיחות ולגיטימציה שקיבלתי מאלו שהיו סביבי.
שוב הגורם האנושי עשה את כל ההבדל. כי ככה זה.

לילה טוב,
ניינור,
משתדלת לא להגזים.