אני חושבת שהכי חשוב בחיים זה שיהיה איזון.
שפעם אחת יתייחסו אליי כמו לנסיכה,
שיתנו לי חיבוקים חזקים, וילטפו לי את הלחי.
שישימו לי סיכות חמודות בשיער, ויתנו לי יד בכל פעם שעוברים את הכביש.
שיפתחו לי את הדלת, ויביאו לי פרחים כל סופ"ש.
שינשקו כל חלק בגופי, שילקקו וימצצו עד שיופיעו סימני אהבה אדומים וסגולים.
שיסתכלו עליי בהערצה בזמן שאני צובעת בחוברת הצביעה, מוצץ בפי,
ויחשבו לעצמם "איך זכיתי בך".
ובפעם אחרת יתייחסו אליי כמו לזונה מלוכלכת,
שיתנו לי סטירות חזקות וירקו לי בפנים.
שישתמשו בשיער שלי כמו בסחבה, בשביל לנקות ולנגב את נוזלי הגוף של שנינו, שהרטיבו את הרצפה.
שיגררו אותי למקלחת ויתיזו עליי מים קרים בזרם חזק, כמו ששוטפים בהמה.
שיזיינו אותי עמוק וחזק עד שאבכה, ושישתמשו בכלים שונים להצליף לי בישבן, עד שיופיעו סימנים אדומים וסגולים.
שיסתכלו עליי בהערצה בזמן שאני קשורה למיטה ורועדת בלי שליטה, גאג בפי,
ויחשבו לעצמם "איך זכיתי בך".
(כן זאת אני)