אני מסתכלת על השעון וסוף סוף 17:00.
אספתי את החפצים שלי, העמסתי את התיק על הכתף, החתמתי כרטיס ויצאתי במהירות בלי אפילו לומר שלום לאף אחד.
זה היה יום ארוך ומתיש ואני רק רוצה לקרוס על המיטה ולעצום עיניים.
אני סוף סוף בבית.
גן העדן הפרטי שלי.
של דאדי ושלי.
מסובבת את המפתח ופותחת את הדלת.
צעד אחד לתוך הבית ואני רואה על הרצפה, מגבת קטנה ומעליה מוצץ.
לקחתי את המוצץ והכנסתי לפה,
ותוך פחות משנייה הרגשתי איך אני נמסה לתחושת הרוגע המוכרת והיקרה לי כל כך,
לתחושה הזאת כאילו ששמתי משקפיים ורודות ומעכשיו הכל מולי יותר יפה, ושמח, וחמוד ו... ו... ו.......
אני מרגישה קטנה... אני רוצה את דאדי... דאדי שלי...
אני רצה לחדר העבודה שלו, יודעת שהוא שם.
לא יכולה לחכות להרגיש את ידיו הגדולות והחמות עוטפות אותי, ומלטפות בעדינות ואהבה.
"דאאאדייייייי!"
המוצץ כמעט מחליק מבין שפתיי מרוב התרגשות.
הוא מזיז את מבטו ממסך המחשב, וחיוך גדול עולה על פניו.
"שלום מתוקה שלי! איך היה היום בעבו-"
אני קופצת מעל ברכיו כשהוא עוד בכיסא המחשב,
טומנת את ראשי עמוק בין הכתף לצוואר שלו.
מסניפה אותו.
ריח של ביטחון.
של הקלה.
של בית.
הוא עוטף אותי בדיוק כמו איך שחלמתי ממש לפני כמה שניות.
"כל כך התגעגעתי אלייך דאדי"
"גם אני אלייך נסיכה קטנה שלי..."
אני מרימה את ראשי בשביל להסתכל עליו,
מבטו רך ומלא אהבה.
"ראית מה שחיכה לך בכניסה לבית?"
הוא שואל למרות שהוא יודע שכן כשהוא רואה את החיוך שלי מציץ מאחורי המוצץ.
"מההממ"
אני מהנהנת.
"מהשנייה שאת נכנסת בדלת הזאת, את התינוקת הקטנה שלי. אין יותר עבודה, אין יותר מחשבות של גדולים.
הדבר היחיד שאת צריכה לדאוג לו זה באיזה צבע לצבוע את השיער של הנסיכה בחוברת הצביעה..
ואיך את הולכת להתחמק מ.... מפלצת הדיגדוגים!!"
הוא מתחיל לדגדג אותי בצידי הבטן, ואז בצוואר ואני מתקפלת ונצמדת אליו יותר, מצחקקת ומתחננת אליו שיפסיק.
זה עכשיו או לעולם לא.
אני מדלגת מעליו ובורחת לחדר השינה,
תופסת את השמיכה שעל המיטה ומכסה את עצמי מכף רגל ועד ראש.
זהו,
עכשיו מפלצת הדיגדוגים לא תוכל לתפוס אותי,
בזכות השמיכה כמובן שמגנה עליי מפניה...
דאדי נכנס אחריי ואני יכולה לשמוע אותו מגחך לשנייה.
"אוי לא! היא מתחת לשמיכה אז עכשיו אני לא יכולה לדגדג אותה!"
הוא אמר בקול שנשמע כמו ספק מפלצת דגדוגים ספק מלפפון חמוץ (אם מלפפון חמוץ היה יכול לדבר) ואני לא מצליחה להפסיק לצחוק.
"אבל אני כן יכולה לעטוף...לחבק...לנשק...."
הוא עולה מעליי ובתנועה מהירה מוריד את השמיכה מעל הפנים שלי.
"היי".
"היי."
הוא מתקרב ונותן לי נשיקה איטית.
הלשון שלו מבקשת, או יותר נכון דורשת להיכנס, ואני מפרידה מעט את שפתיי, נותנת גישה.
הלשון שלו רעבה, חוקרת כל פינה וכל איזור בפה שלי.
גניחות בורחות מפי, והתחתון מתחיל להספג במיצי אהבה.
הוא עוצר ומתרחק מעט.
"את מוכנה לאמבטיה שלך?"
אני מסתכלת עליו בעיניים מזוגגות, מרגישה עוד שיכורה מהנשיקה, ועונה לו בקול חלש ,
"כן דאדי".
"יופי. אז עכשיו אני רוצה שתחכי פה כמו ילדה טובה, עד שאקרא לך, בסדר?"
הנהנתי והתיישבתי על המיטה.
הוא יצא ואני בינתיים שיחקתי באיזה משחק חווה בפלאפון שהתמכרתי אליו בזמן האחרון.
האכלתי את התרנגולות וחלבתי את הפרות, ולפני ששמתי לב, עברו להן אולי 20 דקות עד שדאדי חזר לחדר והושיט לי יד.
לקחתי את ידו והוא הוביל אותי לחדר האמבטיה.
התבוננתי בחדר שהיה מולי.
אורות מעומעמים בקעו מנרות שהונחו בפינת החדר וצבעו את הקירות בכתום,
צעצועי גומי שטו על מים חמימים בין גלי קצף לבנים,
בצד הונח בקבוק פו הדוב שלי, לידו הייתה צלחת קטנה עם חתיכות תפוח וקרקרים בצורות של חיות, ומאוורר קטן שמכוון לאמבטיה בשביל שלא יהיה לי חם מידי.
דאדי שאל אם אני מוכנה להיכנס לאמבטיה, אבל הבין את התשובה כשראה אותי קופצת במקום בהתלהבות.
הוא צחק והתחיל להפשיט אותי.
קודם את החולצה,
ואז את החזייה.
צמרמורת עברה בגופי כשהוא העביר את ידיו המחוספסות-אך-עדינות על כתפיי וירד למטה עד שתפס בשדיי.
הוא אחז בחוזקה ונתן נשיקה ארוכה ואוהבת לכל אחד.
אני מביטה בו בתמימות, וממשיכה לשחק עם המוצץ בעזרת הלשון שלי,
חסרת כל מודעות לבליטה במכנס שלו שממשיכה לגדול ולהתנפח בכל שנייה שעוברת.
הוא המשיך והוריד את החצאית הקצרה שלי ביחד עם התחתון.
עיניו מטיילות על גופי.
מלמטה למעלה, מלמעלה למטה,
ומבטו רעב. חייתי כמעט.
"כנסי"
הוא אומר בשקט ואני מצייתת.
הוא פותח את הארון מתחת לכיור ומוציא פצצת אמבטיה צבעונית עם נצנצים וחיוך ענק מתפרש על פניי.
הוא נותן לי את הכדור המנצנץ ואני מחזיקה אותו בשתי ידיי, מטביעה אותו לאט ובזהירות מתחת לזרם המים.
"דאדי תראה! תראה את כל הצבעיייים!!!"
אני אומרת בהתרגשות ודאדי מתרגש ביחד איתי.
"וואו! כל כך הרבה צבעים! את יודעת איך קוראים להם?"
אני מושיטה אצבע ומתחילה להצביע
"הנה ורוד! והנה כחול! ו.....ירוק! ותראה גם סגול!!!"
דאדי צוחק כשאני אומרת את כל הצבעים שאני יכולה לחשוב עליהם, כמובן בלי קשר לצבעים שהיו מולי.
"כמה שאת חכמה ילדה שלי! דאדי כל כך גאה בך"
הוא הוציא את המוצץ, נתן לי נשיקה גדולה והחזיר.
.
המשכתי לשחק במים הצבעוניים,
דאדי סיבן אותי ומידי פעם נתן לי לשתות מהבקבוק והאכיל אותי בקרקרים (לא רציתי מהתפוח כי תפוח זה בריא ובריא זה פיכסה).
הראיתי לדאדי איך הברווז גומי נלחם בבובת בת הים ואיך בסוף הם השלימו והפכו להיות החברים הכי טובים.
דאדי הביא מברשת וגומייה קטנה והתחיל לסרק אותי בעדינות.
"תשתדלי לא לזוז נסיכה שלי, דאדי רוצה לעשות לך צמה יפה ומסודרת"
הוא אמר ואני הקשבתי.
הוא התחיל לקלוע את הצמה, אוסף את כל השיערות הקטנות שהחליקו ממנה, ומסדר.
משתדל לעשות אותה הכי טוב שאפשר.
משתדל בשביל הקטנה שלו.
"ו....סי....ימתי!"
הוא אמר בגאווה.
מרוצה מהעבודה שעשה.
"עכשיו... מה דעתך שתצאי מהאמבטיה ודאדי יכרבל אותך חזק בזמן שנראה סרט?"
"כןןןן אני רוצה בת הים הקטנה!!"
הושטתי שתי ידיים קדימה בהתלהבות ודאדי לקח אותן בידיו ועזר לי לקום.
הוא לקח מגבת גדולה ורכה, התכופף, והתחיל לנגב אותי.
התבוננתי בו באותם רגעים,
המבט שלו ממוקד בזמן שהוא מנגב בעדינות את הגוף הרטוב והחם שלי.
הוא מנגב ומייבש כל טיפת מים שמצליח למצוא,
ואני ממשיכה להתבונן בו בשקט.
מרגישה תחושת הערצה לאדם שמעריץ אותי לא פחות.
מרגישה כל כך ברת מזל שאני שייכת לו.
הוא מרים את מבטו ואני מביטה בו בחזרה.
החדר שקט אבל אני חושבת שכמעט ויכולתי לשמוע את הלבבות שלי ושלו מדברים ביניהם.
פועמים אחד בשביל השני.
"צעצוע מושלם שלי...."
הוא אמר בשקט והתחיל להלביש אותי בוואנזי האהוב עליי, הורוד עם החדי קרן.
"קדימה, בואי ניכנס למיטה"
"דאדי מבולבל! הוא שכח לשים לי תחתונים!"
אמרתי, מנסה לא לצחוק.
דאדי הסתכל לי בעיניים, רציני לגמרי, ואז הוריד את ראשו והסתכל למטה.
הוא ממשיך להסתכל למטה, ועיניי עוקבות עד שאני מבינה על מה....
שנינו עכשיו מרכינים ראש ומביטים בבליטה הקשה שרק המשיכה ללחוץ ולמתוח את מכנסיו של דאדי.
"אל תדאגי צעצוע קטן. דאדי ישחק איתך וידאג שלא תצטרכי אותם בזמן הקרוב".