לפעמים איני מבינה אנשים כראוי,מן תקשורת מקולקלת כבר מהשורש בלי כוונה,
יש אנשים שיודעים להביע את כאבם מול הראי, ישנם אנשים שלא אוהבים את עצמם ואפילו מסתתרים מהמראה ששוטפים שיניים בבוקר.
העניין הזה של אהבה עצמית בתוך כל העסק של הבדסמ חשובה, באיזשהוא מובן מסוים אנחנו רוצים להתחבר לעצמנו,
כל בנאדם יש אישיוז עם עצמו, אבל אני מאמינה שהדרך היא זו שמביאה את הפירות שאנו לוקחים לחיינו,
אכזבות ישנות או אפילו סיפורי עבר קשים נותנים לנו אמביציה להצלחה.
בכל העולם הזה של השליטה, ישנם גם אנשים שלא יודעים מהי שליטה ולמה בכלל בחרו בעולם הזה,
בא לי לעשות סבב של הבנה פנימית שכל אחד שרואה את הפוסט שלי, יחשוב עם עצמו מה נותן לו העולם הזה
איזה הרגשות הוא מרגיש,
אני אתחיל ממני, התחברתי לעולם השליטה בעזרת אנשים מכל מיני סוגים בתוך זה, שעזרו לי להבין שגם כאב מספר סיפור, שהייתי ילדה כמו כולם בכיתי שכאב לי או שנפלתי ,
שהתחלתי להפנים את הכאב כדי לחזק את עצמי שזה בדרך כלל מתחיל שמתבגרים ככה סביבות גיל 18, אולי זו מחשבה סדיסטית לאנשים מסוימים, היום אני חושבת שכל אחד בעולם הזה וגם מחוצה לו, כיום אוהב את הרגשת הכאב בשביל להתעצם. אם לא תבין את הכאב איך תוכל להעביר מסר עוצמתי שאתה מכאיב?
ישנן רמות של כאב נפשי וכמובן פיזי.
זה כמו מדרגות שתיהן בנויות אחת מעל השניה, שלאדם כואב בפנים, הגוף מפריש הורמון שניקרא קורטיזול, ההורמון הזה יוצא שיש לנו מצבי סטרס וחשיבה מחושבת לכיוון העתיד, ככל שבונים את המדרגה הראשונה ושומרים בבטן, ההורמון הזה מתפשט, יש שני סוגי אנשים.
שרע לנו יש אנשים שאוכלים מתוך נחמה עצמית, ולהרגשה טובה יותר
ויש גם את סוג האנשים שלא אוכלים כלל, אני אתן לכן סוד ההורמון הקורטיזול מופרש בשני סוגי האנשים.
הוא מופיע במצבי סטרס,דיכאון,והדחקה פנימית וחיצונית.
ולכן תנסו תמיד לחשוב בפן חיובי, לא לפחד לבכות או להביע כאב כלפי עצמכם שכואב לכם,
גם לאדם הכי קשוח, יש כאבים.
למדו לשחרר,לאהוב,ולהרגיש קודם כל את עצמם.
