ההרגשה של החבלים הייתה חסרה לי תקופה ארוכה,
כשהכאב מתחיל להופיע ,אני מצחקקת לפתע,שמחה מאושרת ותוך כדי שאני חסרת אונים,
חבלים מתהדקים על גופי, מתרככים בטייץ הצמוד שלבשתי באותו יום, אני זוכרת את ההרגשה,
התנתקתי אבל הרגשתי הכי חיה באותו רגע, ההרגשה של הליפוף סביבך,והביטחון בקושר שלך
הרגשתי כאילו אני פיה לכמה רגעים, לא יודעת למה יש בזה משו קסום ,שמחזיק אותך בחיים.
זה מזכיר לי שהחיים שלנו תמידית על חבל דק,כשאין איזון,פעם לא הרגשתי כל כך מחוברת לעצמי כמו היום,
למדתי על עצמי הרבה ,מחשבות,הרגשות,אקסים מפגרים,אבל באותו רגע פשוט הייתי אני,שלמה,מחייכת,ומאוזנת
הרגשתי כשהחבל מתהדק על העגן, מיניות מתפרצת החוצה,הדגשת הגוף,הרצון להיות תלויה בן שמיים וארץ,
והגוף.. הגוף באקסטזה מסוימת, כמה זמן לא הרגשתי ביטחון כזה בפרטנר, את האמת לא ידוע לי כזאת הרגשה שמיימית מעבר למה שפעם הרגשתי
זה כמו פעם ,שהיינו ילדים קטנים והייתה נדנדה בגינה,שהיינו מתנדנדים והיה הרגשה של היי ,והרגשת חירוף מסוימת.
כך הרגשתי, בין שמיים וארץ.
הרגשתי מחוברת לגוף שלי, למבנה שלי, וסופסוף הרגשתי שלמה, הרגשה של אני אוהבת את עצמי כפי שאני
הבדיקה שאני בסדר ומוגנת ובטוחה
ישנם אנשים שהיו קוראים לי משוגעת אבל היום מי נורמלי?
אין דבר כזה..
ואם יש, האינטילגנציה למיניות היא נמוכה , וירודה.
תנו לעצמכם לחצות גבולות ,תהיו במקום המאוזן שלכם,
ותתנו לעצמכם להתבטאות,ולחוות.
שיהיה לנו שבת מנוחה וקסומה.
