יש אצילות מסוימת בתוכנו,לעזור לבעור,לתת.
אצילות נמדדת בעצמך,ודרכי ארץ שלמדת מעברך,
אני מסתכלת לכיוון החלון,וחושבת תוהה היכן הערצה הפנימית שלי
בכל דרך ודרך שעברתי,היה לי עליות ומורדות
אני מסתכלת על המורדות ,אני כבר לא מאוכזבת אלא שלמה כלפיי עצמי,
נותנת לעצמי ללמוד ולהתגבר על אנשים שכבר לא בחיי,
שלמה בזכות הערצה הפנימית ומוטיבציה לדרך יותר טובה.
השלווה הפנימית הזאת עוטפת אותי, ונותנת לי ללמוד על עצמי אין ספור דברים חדשים.
מפעם לפעם אני מרגישה בנאדם חדש, אחרי עבר רעוע, אני בזכותו שלווה , הדרך שלנו מלווה בכל מיני אתגרים,
זה האתגרים שאתה או את שמה לעצמך בתחילת הדרך,בנייה עצמית.
כושר ביטוי , הפנמה עצמית,ואהבה עצמית.
הייתי במכון כושר היום, כרגיל שעתיים שעה כח ושעה של אירובי, הלכתי להתאמן מוקדם היום ולא היה כמעט איש במכון,כאילו זה רק את ועצמך והמוטיבציה שלך
ההתמדה כלפיי עצמך, הקושי נמדד במוטיבציה וכך ההפך.
תוך כדי ריצה אני מתנתקת , השתפרתי האמת, ואני די גאה בעצמי,
תוך כדי הסתכלות פנימית ולנפש שלי ושירי הרוק העכשווים ששמתי לי באוזניות, נותנת לי שלווה אחריי.
שסיימתי עשיתי מתיחות, והסתכלתי על אנשי המכון כושר שלי, כאילו הייתי בניתוק מוחלט כשאני מתרכזת בנשימות ובריצה על ההליכון,
מסתכלת על כל דקה ודקה וסופרת אינטרוואלים בצורה מדויקת,
מה שמצחיק אותי, שאנשי וניל, עושים ספורט כדרך כואבת להפליא, כאבי שרירים מסתבר או פעילות גופנית מאומצת, אפשר לראות את זה גם כבדסמ בצורה מסוימת..
מה שמצחיק,
כולנו חווים כאב בדרך כזאת ומסוימת, אנחנו אוהבים כאב,
כשאנחנו חווים כאב בצורה עוצמתית, אנחנו אחר כך בהיי מסוים,
אולי אין לזה אפטר קר, אבל מכון כושר ובדסמ זה אותו דבר
לפעמים נראה לי כך.
