בעירום שלי אני רואה את עצמי מול המראה כל בוקר, בתהליכי השלמה עם עצמי.
ברור אני אישה, עושה המון ספורט כדי לחזור למוטב,
כשאני במכון כושר אני שומעת על צניעותיי ולא מרימה אף על אפחד מהמתאמנים שאני מכירה,
אני לא אוהבת, יש תמיד מישהי רוסיה מסתכלת עליי רוב האימונים שלי, אתמול היא באה ואמרה, את נראית יותר טוב מלפני קורונה,
לפני הקורונה הייתי מתחת למשקל הרצוי, בקושי אכלתי, חשבתי המון, לקחתי דברים באופן קשה מידי,
היום שאני מסתכלת במראה בחדר שלי או בחדר האמבטיה, לא יודעת למה,
עדיין קשה לי עם עצמי, כמובן שאני תמיד דוגלת אם יש משו שאתה חפץ לשינוי, בנה את המטרות שלך ועשה אותו עד שאתה מגיע למטרה שלך,
חיטוב הגוף כמוהו מזכיר לי חישוב המשמעת החיובית הפנימית, להקשיב לגוף, ולא לרוץ קדימה מידי אף לא ליפול בתהליך, ואם כן לקום מהנפילה ולהמשיך להסתכל קדימה,
פעם הייתי מסתכלת במראה ובוכה,
מחזיקה את הבטן, בכל מיני צורות, ושונאת את עצמי,
היום אני מסתכלת ומשתדלת לאהוב את עצמי, כי אם לא תאהב את עצמך, האנרגיות ממך יהיו מזויפות,
הקבלה לעצמך, ומשם מגיע השינוי האמיתי.
