אני מחייכת בנימוס אל הקושר היושב מולי בסטודיו, מן חיוך מרומז וביישני.
אני יושבת בישיבה שנקראת סז'ה , ועוצמת עיניים.
ליפוף,אחר ליפוף,ואנחות של התהדקות,נושמת ונאנחת,ליפוף אחר ליפוף,
ופותחת עיניים,כדי להסתכל, על ידיו חובקת את גופי,מזיז,מניח,קושר,ומזיז לצדדים, לצד שמאל ,ולצד ימין
מסתכלת עליו במיצמוץ עיניי, ונאנחת, נהנת,מנסה להשתובב,והוא שולט בגופי הקשור ומונח על ברכיו,
מעמיד אותי בשנית באותה המנוחה, ומתחיל ללפף סביב ידיי את חבליו, ומסתכלת על זוג ידיו בפוקוס מלא, מרגישה ממנו המון אמירות,עמדותיות,הרגשה משרה בביטחון מלא.
החבלים שעל גופי,משאירים את סימניהם. וחותם, ליפופי החבלים שנפרמו,אך עדיין מרגישה אותם על גופי הענוג אחרי ליפוף וליפוף הדוק יותר, כאילו את קושרת מחוך סביב צלעותייך,אני נאנחת בקול רעם יותר, ומסמיקה, הוא מזיז את שיערי מפניי, ושואל האם הכל בסדר, אני עונה באנחה כן,הכל מעולה.
ההתדהקות של החבלים,מתהדקת ומתהדקת,ותוך כדי אני נאנחת מכאבי החבליו ,אבל הכאב הזה מחזק בי אמירה "תיהיי שלמה עם העצמך."
תאהבי את עצמך,כי את עצמך, ובין החבלים אני מרגישה את הגוף כואב תוך כדי עינוג קל ,האומנות שבחבלים נותנת לגיטימציה להשלמה עם עצמי ועם משברים שעברתי וצלחתי,
כל מתיחה ומתיחה ברחבי נשמתי כאילו חוט אחר חוט של עבר חיי משתחרר, ואני חשה בכך, הרגשה כואבת מענגת שכזאת,אני נזכרת ברגעי משבר שעברתי תוך כדי הכאב, ואני מתרגלת אליו בחצי חיוך אל הקושר שלי,משחררת אותו את המשבר הזה ושמה מאחורי,
מחייכת,ואני חושבת לעצמי..
בטח הוא חושב איך לא כואב לי,אם כל אנחה קטנה שאני מוציאה,כך המתיחות מתדהדקות על גופי,
ואני נמתחת,מתיישרת,ומתנדנדת מציד ימין לצד שמאל כשפלג גוף עליון חצי תלוי, מרגישה את ידו על צווארי ועוצמת עיניים. החלטתי להוריד את החזיה כי היא הכאיבה לי יותר מהחבל בתנוחה מסוימת והפריעה לי להרגיש ביטחון מסוים, ביטחון במי שאני , אחרי המון זמן תוך כדי שחשבתי עם עצמי,
תני לעצמך להשתחרר, להראות,להתפתח,להבין,להרגיש ולחוות.
תוך כדי ליפוף,חוויה,תחושה,ואנחה ובעודי קשורה בחבליו, אני מהנהנת נמתחת ונאנחת, אבל שלמה, ולאט לאט החבל מתדהק עוד קצת ועוד קצת, כמו מחוך על צלעותיי,
ומשומה זה נעים,ומכאיב בו זמנית,
מרגישה את הפמפום של השרירים שלי בתוך החבל, וממתיחה למתיחה הגוף מתארך ומתעצם ,ההרגשה שהגוף נמתח,משתחרר,מכבלי המציאות ונשאב לרגעי אושר.
הקשירה דומיננטיות הפעם ,איני אומרת דבר,אלא חשה, מראה במבטים,נותנת לעצמי לעוף לאיזה אופק רחוק,ונותנת לגוף להתענג על הרגשות,כאב,כעס,שמחה עצב,אושר,אופטימיות,הכל סובב אותי עם החבלים מסביבי, עם כל המשקל של הרגשות,כמו גלים בחוף,גל אחרי גל..
מכל קשר,יוצא רגש אחר,
כעס משתחרר והופך לסליחה עצמית,
אושר משתחרר,והופך לאושר פנימי,
שמחה משתחררת,והופכת לשמחה פנימית.
עצב משתחרר והופך לחוזקה אישית.
תנו לעצמכם לסלוח לעצמכם ברגעי עצב,להתענג ברגעי תשוקה,לאהוב ברגעי פחד,להגיע להשלמה עצמית מתוך בחירה
כך אני בחבליו,כאהבה משתחררת לחושפת לנשיקה אחת על שפתיי
ואני מעופפת בין הארץ לשמיים,
עפה בחבליו וכאבי, ומשחררת סליחה פנימית
למשברי העבר, לאנשים חולפים, וברוכה הבאה לאהבה עצמית,
כך אני, מתנדנדת בין חבליו, באנחות,נשימות,
ובחיוך אחד גדול מאושר.
