כשהייתי ילדה, לא ידעתי שאעבור כל כך הרבה מכשולים,מחשבות תהיות,מורדות ועליות.
שהייתי ילדה,העולם היה ורוד בעיני,וכשראיתי מבוגר בוכה חשבתי שכואב לו,תמיד מתוך תמימות וטוב לב הייתי שואלת בנימוס מה קרה,
כשראיתי בנאדם בוכה,הייתי ילדה רגישה ועדינה,והחיים הוסיפו חספוס,הייתי טהורה למרות הכל נשארתי כזאת אחרי משברים ותהיות,
חילקתי אהבה לסובבים אותי,וקיבלתי אהבה בחזרה.
לא ידעתי שאגדל,אפגע והתחשל כל פעם מחדש, לא ידעתי שאנשים יפגעו,או יעלמו ,לא ידעתי שהעולם גם אפל במקצת,שהייתי ילדה היה לי חלום להיות רופאה, ולתת מעצמי לעזרה לאנשים חולים ולטפל בהם,
היום אני רואה את התמונה שלי בילדותי,ואומרת לעצמי אם הייתי יכולה לראות את אותה ילדה עכשיו, הייתי אומרת לה לא לוותר, גם שקשה על החלומות והשאיפות שלה,
להילחם ,לאהוב,לקוות. שיום אחד העולם יהיה באמת ורוד,ומסבירה שעולם הורוד הזה מגיע אחרי הרבה נפילות תהיות מחשבות ,מסע.
הייתי מאחלת לילדה הקטנה שבתוכי, לעולם לא להפסיק לאהוב או להאמין באהבה, שגם בדרך חיי ידעתי להבין אנשים, ולתת מטוב ליבי.
שמתי את עצמי פעם בצד,וקודם עזרתי לאנשים ואחר כך לי ולעצמי, אני הילדה הקטנה הזאת שנולדה ב1995.
כן,זו אני מולכם, אני מאחלת לעצמי אהבה עצמית, וביטחון ובמי שאני,
אני מאחלת לאותו ילדה שהייתי לעולם לא להפסיק לחייך, לא משנה באיזה עולם או איזה צבע אני אראה בהמשך.
פעם ראיתי שחור, ופעם ראיתי לבן,ואז ראיתי אפור
היום אני רואה בקשת,כי קבלה העצמית היא שלי בלבד.