לפני 4 שנים. 31 במאי 2020 בשעה 13:52
כשאת ללא יכולת לנוע,או לגעת בשיער,את מרגישה קודם עוצמה שמעתצמת מקשר לקשר, אני עוצמת עיניים ומחייכת.
אני מרגישה הכי נערצת בין החבלים, מחוץ לבדסמ זה גם אומנות, להבליט,להסתיר,לשחרר,ולהראות.
אני מרגישה חיה יותר ממה שאי פעם הרגשתי, החוויה,ההרגשה,התשוקה לזוז לפתע כבויה, את עם העיניים העצומות שלך, מרגישה לפתע בעולם אחר,רגוע ושליו,
המסכה מתפוצצת,תווי הגוף נחשפים יותר, ולפעמים יש לך הרגשה שאת יכולה, אם את רוצה.
להתקדם,לפרוח,ולהיראות.
הבחירה שלנו, והבחירה שלי היא התהליך של השלמה עצמית מבעד לחבלים.
להסתכל גם פנימה, ולהעצים כל פעם מחדש בדרך אחרת ונראת,גלויה ונעלמת.
לעיניים שלנו, ההסתכלות הפנימית ליופי, ולמוטיבציה ולהצלחה שלנו,
כשאת בתהליך של השלמה עצמית, ומקום לביטוי לעצמך.
את רואה קצת אחרת,
מתבגרת,בוגרת,ונהדרת.
