אני כרגיל,יש בי משו ביישני על גבול מסוים במיוחד בתחילת סשן אחרי המון זמן שלא ביצעתי,בגלל המשבר שעברתי. בגלל שהיה הרבה אנשים הייתי ביישנית להחריד, וקצת הרגשתי אי קבלה עצמית,
אני אוהבת את עצמי אבל יש בי חלק שצריך עבודה מסוימת מהפנימיות של הדברים שחוויתי, אחרי שש מפגשים מעצמים בעזרת החבלים הרגשתי פתאום בעצמי חוסר ביטחון,לא הרגשתי בנוח,באתי בהתחלה בבגד גוף שחור שמלפנימה הכל פתוח,נכנסתי למצב ביישני האמת, עד שלאט לאט התנתקתי מהמבטים,מהדיבורים,מהאנשים ונכנסתי לתוך עצמי ,ככה שבויה במחשבותיי,הכאב היה בונוס מסוים על גופי,ההירדמות,היעקצוצים,החוסר תחושה במקצת ,ההרגשה שאני יכולה לכאוב עוד ועוד,כדי להוציא את כל מה שצברתי בתוך נפשי, ולהרפות.
התהליך הזה של לקבל את עצמך, לאהוב את עצמך,להתמסר לעצמך,ולתת לעצמך במקום מסוים נוגע לי מאוד, אני אוהבת אנשים זה לא שלא, אבל מתרגלת לעולם משלי כשאני בחבליו,במחשבות אני באולם משלי וכשאני גם צופה וגם מופיעה ,אני צופה בעצמי ככה אני,בדמותי ובנפשי.,ואולי הקושר שלי אתגר אותי קצת, מן הסתם,להתרגלות לחוסר שקט,להוויה ,להתרכזות בו קושר וקושר מלפף ומלפף עוד חבלים,ומחבר חיבור עשוי מברזל,ואני ככה מחכה כנועה וקשורה,כשאני מרגישה חופשיה. ואז לפתע שהביישנות משתחררת והמיניות שלי מתעוררת ויוצאת, להתמתח,לשחק בתוך החבלים,להזיז את
מה שעוד נותר לי שחופשי,להרגיש חופשיה אך מתמסרת,בכל כוחי,היה לי מן מחשבה הפעם על עצמי, והרגשתי כמו הגלים של הים הנוגעים ונשברים על המזח, מן גל של עוצמה ואחריו גל של תשוקה ואחריו עוד גל של רגע לעצמי ,רגע להוויה שלי,בתוך תוכי רציתי ככה להמשיך להיות תלויה ומשחקת עם הידיים למטה בתזוזות מעגליות כמו החוטים בתוך החבלים,הבובה הזאת שחוותה משברים,משתחררת עוד ועוד כל פעם מחדש, נותנת לעצמי להגיע לשיא ולהרפות בכל מפגש,ומפגש.
הייתי צריכה את הסשן האחרון,התקדמתי ולאט לאט הזמן באוויר עולה ועולה ,וכשהוא עולה אני מרגישה את עצמי ,מתעצמת עם הכאב ומרפה את גלי המשבר האלה שעוברים ממני, נותנת לעצמי להחלים,מהכאב,הדמעות,מהחוסר ביטחון שהתצטבר בתוכי, אני חושבת שאני רוצה לשחרר ,להשתחרר, ולהיות אני,פחות ביישנית במן קצת, לתת לעצמי לשוב לענייני התשוקה והמיניות שארגיש בטוחה בעצמי, ההרגשה של הפלג הגוף נרדם לו ואני מתאבקת עם ההרגשה ששתי ידיי משוחררות על הריצפה במן עננה של כאב מסתבכת, אבל טוב לי,כיף לי,שהגוף נרדם ככה.
הכאב הזה, בין החבלים נותן לי תשוקה להצלחה,שיש לי מטרה, הרצון להיות תלויה ומשוחררת כאנשים רואים אותי כלואה ושברירית, ואני מבפנים מתעצמת ופורחת, נותנת לעצמי לשחרר בתקשורת בריאה ומאוזנת,
אחרי שמיציתי את הבגד גוף השחור, החלפתי לחולצת בטן לבנה וטייץ, אני בשירותי הסטודיו מסתכלת על עצמי ומחייכת, פשוט עוצמת את העיניים ומחבקת את עצמי, ונותנת לעצמי להשתחרר מקווי המציאות העגומה שחייתי בה בעבר,
אני לא מושלמת, אבל שלמה, וכשאני תלויה אני צוחקת, שכואב לי אני צוחקת כמו משוגעת קטנה.
