את יושבת שם ובעינייך, כתוב סיפורי עבר שעברת ובמקום להרים את עצמך את נופלת.
את,כן את,שעברת כל כך הרבה סיפורי זדון,נופלת על שטויות, אני כועסת עלייך.
ומבינה אותך,שזה כל כך מוזר,אני רוצה לעזור מצד אחד ומצד שני העזרה אצלך היא כעלה נידף ברוח.
אני קוראת אותך,ומבינה שאולי המשבר הזה שאת חווה ילמד אותך להבא להיות חזקה יותר,
את אשכרה חושבת כל הזמן כמו אובססיה על המשקל שלך,במקום לחשוב איזה כיף שלא נדפק לך המוח.
תקשיבי לכמה דק,זה נטו משקל וזה ירד,עשית ממך 130 קילו שסה"כ עלית איזה 4,
אם היית נשארת רזה אבל המוח היה נדפק ולא היית חוזרת לעצמך?
היית נשארת בקיצון,איפשהוא שם בלי אף אחד ולבסוף מתאשפזת איפשהוא כדי לטפל לך במוח.
את כן את, שקוראת את זה פאקינג תאהבי את עצמך,
תחבקי את עצמך ממה שאת עברת,החיים שלך עלו בחזרה.
היית יכולה למות או להיפצע ששמעת את היריות האלה מעבר לשכונה,וברחת ברחת הכי רחוק שאפשר.
בעצם הלכת אל הסכנה,חיפשת אקשן,ומצאת.
היית בסביבה שלא אהבה אותך באמת,מתי תקלטי? מתי תביני?
חברים זה לא האלה שמנסים רק לזיין אותך,חברים זה לא האלה שנעלמים לך, חברים באמת קיימים בעולם הזה,
אם תבואי מתוך הרסיסים,ינפצו אותך עוד פעם ועוד פעם,
אם תבואי מתוך החוזק שלך? מי ינסה אותך?
תאהבי את עצמך ילדה, אחר כך אף אחד לא יאהב אותך חזרה.
