אני יוצאת מהבית עם המעיל עור שלי ומדליקה סיגריה וחושבת לעצמי,מתישהוא בעולם הזה יש מיליון מחשבות בתוך כל ראש של בנאדם,
לוקחת שכטה, ונעמדת לצלילי המונית שמגיע לקחת אותי,אני חושבת על הפגישה האחרונה, החיוכים והקריצות,לפעמים שקורצים לעברי
אני חושבת שנכנס להם משו בעין, עד שמתסבר שהעיוות בעין היה רציונלי.
אישה,אישה,הכח של נשים זה משו מטורף,העינטוז,הטיז,ההליכה,להרגיש במהות שלך אישה זה גם להיות טרף בעולם בחוץ ולפעמים , זה להיות קצת יותר קשוחה מהרגיל שאת פוגשת חבורת טינייגרים בחוץ,פעם זה היה אלכוהל היום זה פאקינג ירוק,שאני עוברת מבושמת ומריחה טוב ,הם מסתכלים ובוחנים.
מטומטמים,אני חושבת לעצמי, כמה גברים נראים דבילים לפעמים שהם בוחנים אותי מזוויות שונות,כאילו בחיים לא ראו אישה בזקט עור,לא חמודים אני לא אינדיאנה גונס,
ולשרוק לי כמו ערסים זה לא מדליק אותי,זה מוריד לי.
חשבתי לעצמי מיליון פעם, ופעם מה הכח של אישה לא משנה מעמדה ,אישה יכולה להביא את כל התחושות שלה לרגע אחד קטן ,ולתת לעולם להסתובב ככה סתם,
זה לא משנה כל כך הצורה שלה או הכימורים או הרזון על גופה, זה העניין של חוזקה.
זה האמנם לא פוסט פמניזם,אך אישה יכולה להיות אלוהים לגבר מסוים לא משנה באיזה דרך וצורה,
נשית נשית בסהכ כמו תכשיט הם אומרים,וכך נגמרה לה עוד מחשבה ארוכה.
