אני בין עצמי ולי, חושבת מסתדרת ונאנחת קלות למחשבותיי המתרוצצות בראשי,וכך הלב דופק ומקשיב למוח שמדבר ומדבר,ואני
אני מאחדת או לפחות מנסה לאחד בינהם,העולם הוא מלא צבעים,ולפעמים אנחנו חושבים שהכל שחור ולבן,וכרגיל-אפור.
אני מתמודדת יפה ובבגרות ,כדי להמשיך הלאה מאז המשבר הזה.
אני חושבת על מי שאני בחיים האלה ,ואהבות וזוגיות שהיו לי,ואני מחייכת.
אני מודה על כך שלמדתי כל כך הרבה לעצמי מהדיאלוגים שהייתי מנהלת איתם עד לריבים הקטנים והגדולים.
מצחיק אותי,שעדיין אני רואה לפעמים תיקווה לאהבה אמיתית.
והאם באמת יש כזאת בין העולם שלנו,פעם כל כך פחדתי להרגיש שהייתי מסתכלת על עצמי ונבלעת למבוך נפשי בתוך עצמי,היום אני כל כך נותנת לעצמי להרגיש,
פעם אהבתי את קהילת האקשן בבדסמ,המוכרות,הניראות,אשכרה הפוזה זמנית,שאת איכשהוא קשורה אליהם,
היום אני נהנת מהלבד שלי ומחייכת, האימונים לפי קצב מסודר על לוז השבוע,והסדנאות מלמדות אותי על איברי גופי שנקשרים בין החבלים,
ולפעמים יש נפילות מיותרות על מחשבות שווא, ואני הולכת בתוך מבוכי נפשי כדי לדעת להתמודד עם כל סיטואציה וסיטואציה שאני חווה ועוברת
אהבה על הפרק פתאום מופיעה מהסובבים אותי, נושקים לי ומחבקים אותי באהבה חברית והדדית,
אני זוכרת את עצמי את תעתועי נפשי בכל קשירה וקשירה,איני אוהבת לדבר הרבה אלא לתת לגוף להרגיש ליפול במן חור שחור ללא תחתית,ולאתגר את עצמי כל פעם מחדש
חור השחור הזה מלא ברגעי העבר כמו יריות של קלצניקוב שפוגעים בגופי,ההרס העצמי הזה שהוביל אותי למקומות חשוכים בעברי,אהבה שהתבלבלה והפכה לשינאה,
הדיאלוגים בתוך הלב והמוח שלי רוקדים להם במן איזון מטאפורי יפיפה, היום להוציא דמעות זה מבורך אצלי, לתת לקבל כאב ולהעניק אותו לאדרופינים של הלב.
ככה זה, ככה זה היה מאז ומתמיד,והנה שיר שמלווה אותי הרבה בתקופה האחרונה
מקדישה לכם ,באהבה.
Max Oazo ft. Camishe - Supergirl (Original Mix)
