אני מרגישה לפעמים,כמריונטה בתוך חלקי הפאזל שלאט לאט מתחברים בתוכי,הרצון לזעוק גובר לפעמים,
ואני בתוך עצמי נכנסת ללופ של ספייס ומתנתקת מהעולם החומרי,ונכנסת לתוך הריגשי והאינטימי שלי.
תחושות רבות כל כך מציפות אותי,והספייס הזה שאני מרגישה ניהיה חזק יותר ממפגש למפגש.
העייפות והכירבול שלי בתוך המעטפת של עצמי, לפעמים לא נוחה לי אבל איני משדרת זאת,לפעמים הייתי רוצה לשנות בי מס דברים.
מה שמפריע לי,מה שלא נוח לי.
השיגרה של העולם מסביבנו,תמיד שונה מהאחר,יש כל כך הרבה אנשים שקופים ברחובות
שאני עוצמת עיניים,ונותנת לעצמי לחוות את התחושות שלי,כשאני מרגישה עצב, יורדת לי דמעה,שאני מרגישה אושר אני מחייכת לי,
כל כך שלווה בתוך החוטים האלה לפעמים,הטינה הכעס והקינאה אינם עוד באיבר הלב יותר, מקרינה אור לסובבים אותי ומנסה ל
השתחרר מהנורמה,
אני חושבת שאני מתחילה להתאהב גם בשריטות שלי,זה מרגיש לי כל כך נכון לפעמים לא לשים את המסכה של "הכל בסדר".
אלא לדבר על הדברים,לומר אותם ולפתוח בידאלוג או בוויכוח קטנטן, ולומר מה יושב על ליבי.
פעם הייתי נחנקת מהעומס שיושב לי על הלב,אוגרת אותו כמו דביבון מזון,אוגרת ואוגרת עד שהייתי מתפוצצת וכמו שור נכנס במי שרק מדבר,
אני מאמינה שחלק בתוכי,חייב תוכן הבנה והרגשה, אני אמנם בחורה מטופחת ודיי צנועה איני מרבה להחצין את עצמי ואת מי שאני ולסמן בהגדרות וי על כל מיני מושגים שקיימים בתוכי, לפעמים הלב שלי רוצה להרגיש תשוקה ,בלי ניצול או משו כזה,פשוט כך, פעם חשבתי שסקס בלי רגש זה אשכרה כיבוי של צרכיי האנטומים,היום אני מבינה שאין דבר כזה ,כי הכל נובע ממשיכה ותשוקה, הייתי משנה בי מס דברים בנראות שלי,
אחרי כל המשבר שהיה ועברתי,קצת הביטחון שלי נפגע לאנשים הסובבים אותי ואני מנסה לא להתייחס לזה,ולתת אמון לאט לאט באנשים שבסביבי ביום יום,
כי הם לא אשמים במה שנעשה ואפילו חלק לא יודעים,ששואלים אותי יותר ויותר לאן נעלמו עקבותיי, אני עניתי שהייתי צריכה הפסקה קצת מכל הדרמות שמסביב,ושקט לעצמי.
מה שכן,שבחיים אני לא אשמור בבטן כעסים ופחדים,מתכון לאסון נפשי וגופני.
השיר היומי -
The Weeknd - Blinding Lights
