אני נזכרת בדמותך,ונעלמת לי למן בועה משלי,
הייתי בטוחה שנהיה גם היום בקשר,איפשהוא בדמיון הרחוק
יושבים לכוס יין או בירה עם פירות חתוכים מולנו, רוקדים ונהנים עד סף צחוקים ושיגועים,
ולבסוף נעלמת כאילו בלעה אותך האדמה, הייתי בטוחה שמשו אחר כאן נבנה בנינו
כעס ,שמחה ועצב נפלו מאיתנו תוך כדי החיבוק העירום שהרגשנו, הסקס הכי גדול שלי איתך
זהזה, שנפתחת אליי ובטחת בי, לעומת אנשים שהתרחקו בשעת המשבר שלך,
אני הייתי שם ותמיד ניסיתי להרים אותך איתי,משכתי אותך באוזניים בתיקווה שתקשיב לי
שתראה עד כמה אתה יכול להצליח,שאתה בכית לי על הכתף, והמבטים שלך שידרו כעס וכאב,אני זאת שישבתי והרגעתי לך את מכאובי נפשך,
אני זו שהרמתי אותך להאמין עדיין שיש גם אהבה בתוך עצמך,
שהייתי צוחקת ומחבקת אותך יקירי, חשבתי שניה אם תעלם לי מהחים ביום אחד, אחרי כל הכיף והשיגועים שבנינו,
הייתי בטוחה שלהרים אותך ביחד איתי זה המציאות ,שיש לך איפשהוא שם רגש עמוק,שגיליתי שהכל היה בלוף
התעוררתי,וכבר לא היית שם.
התעוררתי בסיוט מתמשך ללא אחיזה מציאותית, הבור השחור שנבלעתי אליו היה כבד מידי על הגב שלי, כל מה ששמרתי בפנים,התפוצץ לי בפנים.
אתה זוכר שישבנו בבוקר, צחקנו ועשינו תמונה, רגע של זיכרון מתוק לפני כל הרע שקרה, התאהבתי ואתה אמרת:"את ממהרת לי מידי, אני בתקופה קשה "
ועדיין איפשהוא שם זה היה נראה אחרת בעיניי,סהכ רציתי להעניק טוב,אני זוכרת שישב איתי אדם שאיני מכירה באיזה פאב ברמת גן ואמר לי לשחרר מן ההכרות שלי איתו,
הבנתי שהוא סופר שמחפש להצליח , לימד אותי שיטה לשחרר את השד הזה שצמא לאהבה בתוכי, ולשחרר את כל הכעס שהצטבר בנשמתי אז, לדעת לקבל את המכות המציאות בדרך קלה יותר, ואני אני חושבת עלינו
חצי שנה ללא מין מאז היותך איתי,בצחוקים ובבכי, כאילו ניפטרת ואתה זכרונו לברכה,איך ככה התחברתי אל אדם כמוך?
ואני,בסופו של כל משבר רק ניסיתי לתת יד ולמשוך אותך משם, לכוון ,לתת,שתאמין שיש טוב
ובסופו של דבר,משכת אותי לבור,והלכת.
מחשבות של ריפוי,תעסוקה,כושר ואושר עכשיו במוחי, ואני נזכרת בכל הטראומות שהאכלת לי את הנפש, הייתי מחכה לך כל לילה בתיקווה שתבוא אליי, שלא יחסר לך מקום לישון,ועוד החולצה הכחולה הזאת שלך אצלי,
אמרת לי שאתה רואה שחור לבן -ואני ניסיתי רק להוסיף לך קצת צבע לחיים טובים יותר.
פוסט של זיכרונות,וכך גם השיר
Rauf Faik - детство (Official audio)
