שחררי את מותנייך יפתי,תני לעצמך לבעור לאור הלא נודע.
שחררי את גופך לעוד קצת תחושה מלאה,מלאה בעצמך, השיקוי של הגוף שלך תלוי אך ורק בך,
יקירתי כמה פעמים שמעתי אותך מדברת אליי מבעד לדמיון, את קולך הנינוח לתת עצות של תקופות תשוקה וכמיהה למי שאת רוצה להיות.
אני מדברת מבעד למיליוני אנשים, שהם סוגרים את הדלת, את בלימבו משלך, מתגלגלת ונעמדת
נשרטת,ונעלמת לתוך ים הרגשות שבנית לעצמך,
הלימבו המתמשך הזה קורץ לך , קורא לך לבוא, כדי להרגיש את מה שרצית תמיד, יש לך מיליון ואחד שאלות, ואת הספק לשאול אין לך.
את אוגרת תחושות אהבה מהסביבה, ונרגעת לך אי שם, בארץ רחוקה.
הארץ הרחוקה מלאת תשוקה ופנטזיות אין הלא נודע, בדיוק שהתחלת להעריך את מי שאת ומה שאת קורנת לסביבה, את נעמדת חרוצה ואיתנה,
למיליון אנשים שסתם כך,נותנים אהבה.
במוסיקת הלב שמתנגנת בתוך, שכחת את הלבידו המהמם שלך שעשוי רק מטוב לב, שכחת שמבעד למערכות האופל שספגת את מלאת אור ותיקווה,
מלאת הערצה וחמלה, ואני בין הקהל של מיליוני אנשים, קוראת לך לשחרר את היצרים המיניים שספגת כמו סופג תקופה ארוכה,
תני לעצמך לשחרר את הכישוף של התשוקה,
זרמי בין ידייך לעוד רגע של מחשבה איתנה,
לעוד גלי מחשבות והרפתקאות במסע הבלתי נגמר הזה,
החיים שלך זה מה שעכשיו, לא מה שהיה וכאב.
את, כן את זו שקוראת את המילים שנכתבות מבעד למסך הלפטופ, או הנייד.
תני לעצמך קצת אהבה, והערצה בוערת לכמיהה של הלא נודע.
נכון, הרעות ששמעת בנו וכישלו את ליבך ואת מי שאת היום,
אל תוותרי להצלחה, לבעור לתשוקה מתמשכת בין מחילה וסליחה.
תני לעצמך קצת רגע של מחשבה אופטימית מלאה ברגש,
תני לאמת העירומה לבעור בין ובין הנעימות שלך כשאת בודדה,
וזכרי שאת חזקה.
