הרגע הזה שמכריע כל נשמה מסוימת,בחרטה או ביגון צורם.
ההחלטה על החיים שלך או מה את רוצה לעלות על המוקד,
אני מאמינה ששיטת הפסיכולוגיה, מוצאת את עצמה בימים אלה ממש
בכל אחד מאיתנו קיים מס ילדים שמרכיבים את רכיבי העבר,הווה,וגם מה שיבוא בעתיד.
לפעמים אני רואה כאן סיפורי משבר צורמים,כואבים,על כאבי מערכת היחסים ההרוסה שהם נקלעו אליה בזמן ההכרות עם העולם השליטה.
הפאק מיינד באון אנד אוף כל הזמן , הרצון להכיר ולהוריד רבדים אחרי רבדים, כמו מסך עשן המתערפל בכל הסביבה,צמא לדם ואקשן בתוך הגוף הגשמי שלנו.
אני נכנסת לפעמים לתוך עצמי, וחושבת. על המהות שלנו כבני אדם בעולם הזה, המהות שמשחררת בכל אחת ואחד מאיתנו רצונות,תשוקות,כעסים,ומכלל הרגשות הבנלאומי שאנו מכירים, ההתבננות פנימה.
מהי בעצם חוץ מכמה איברים,ולב פועם? אנחנו מביאים על עצמנו כל מיני חוויות ולמידות מסוימות על הדברים שבהן למדנו, על עצמו כבני אדם,על השדים המתהלכים בתוכנו הכאוס הפנימי שמייצג את מי שאנחנו, מזה הכעוס הפנימי אצלי? לפעמים הכאוס הזה הוא האיזון בין הטוב לרע, ממש ככה.
אני סופרת משברים אחת אחריי השני, וממשיכה קדימה.
הקירבה שלי למוות-גבוהה מהכמויות שאני יכולה לספור, התשוקות והרבדים שאני עוברת לקראת שנה ועוד שנה שעוברת מח
זקות משהו מאוד אינטנסיבי אצלי.
מעגל הרגשות,כעס,צחוק,בכי,הכל ביחד.
מכה אותך, ואת מסתכלת על המראה מידי פעם, וחוץ מכמה תמונות זימה וקבוצות היכרות שיש לך בחיים האלה ,זה לא בהכרח מי שאת בפנים, לפעמים הרבדים שאני מכים בי בזכרונות הווה והעבר.
נותנים לי אינפורמציה מה יקרה לי בעתיד אם לא אשחרר מאותו סיפורים צורמים על משחקי אהבה, שהיו לי בעברי.
המהות ''חיים'' ו'מוות' נותנים לי ראיה אחרת על אנשים מסוימים,ועל קארמה צורמת וצורחת שהשדים בה נכנסים למגננה כדי לקרוע ממך את הלב ,ולהשכיח אותו בים שחור מלא כאבים,ומחלות.
הים הזה,הלימבו האין-סופי הזה שבנה אותך, זה מה שאת לא מבינה לפעמים הכאבים הצווחות,של ה
ילדה שמחפשת את האקשן, לא למדה. ולמה?
כי את מחפשת את המיוחדות האיכותית הזאת לא רק בך אלא בסביבה של האנשים שאת רוצה בקרבתך, והם ספורים לך על כף היד, זה לא עוד פוסט על חיי או על מחשבותיי וחבלים.
אלא המהות שלנו כבני אדם, ומהות החלקית של האלוהים שמסתתר בכל אחד ואחת מאיתנו.
Massive Attack, Young Fathers - Voodoo In My Blood
