יש את החדשות מתנגנות כמו בכל סוף יום שאני חושבת על כך,ההפגנות בבלפור וליד משרדי ראש הממשלה
יוצאים למען מהפכת האזרחים החדשה בפתח,לפני כל הקורונה היה לי מן ''חזיון'' או חלומות על מליון אנשים מתים,
וחלקם אני מכירה, כמה שזה קריפי כאילו ראיתי את זה לפני שזה קורה.
לפעמים אני חושבת שאני סתם הוזה, או מדמיינת אבל זה היה כל כך ריאליסטי שפתאום המחלה הזאת צצה משום מקום לקראת מרץ,
יש כאלה שחושבים שזה עונש ''מלמעלה''.
ויש כאלה שחושבים שמערכת הבריאות ידעה על כך לפניי כולם ובכל זאת סתמה את פיה, אני חושבת?
שלפחות נהיה חלק מאיזה מחלה במאה ועשרים, אולי תהיה פה מהפכה אמיתית , אולי דברים בלתי מוסברים שהיה לי בדמיונות יהיה להם לפתע הסבר מסוים,
אני מכירה אנשים,מקומות,חוויות.
שהייתי בדרך לאימון היום,עצרה אותי מישהי ופשוט התחילה להחמיא לי על מי שאני התחילה לומר לי שאני נראת כמו מלאך, לא ידעתי איך לקחת את זה.
אולי אני סוג של מלאך חלק מהנצרות והיהדות אומרת שיש בתוכנו את צלם אלוהים,והבריאה.
אני פחות מאמינה בזה, אני מאמינה ששדי העבר שלי לקחו אותי לחוויות בכל תחומי העניין שהיו לי, לימדו אותי להעביר ולעבור הלאה בבגרות מאנשים מסוימים,
שגרמו לי להיכנס בהרס העצמי שלהם,ונשאבתי לזה כל כך חזק, אבל גם שנפלתי ניקיתי את הפצעי השריטות בטיפול נכון, ולצערי הרב גם כדורים לפחות עד שהנפש שלי תתאזן, ותרגיש טוב יותר, היה לי מן מחשבות שהיו רצות לי בראש על היקום שלי,והיקום בכלל.
על מעשיי העבר, שהייתי עושה לאותם אנשים ספציפים והייתי מפענחת כל אמירה בקטע מסוים שעזר לי להבין שאני לא צריכה אותם בחיי עוד,
הפגיעה הראשונית זה שהם לא היו שם, הפגעה השניה זה שהלב שלי רצה לצאת מהמקום מכמות העומס שהחזקתי באותו תקופה על ליבי.
הייתי מצלמת אותי בוכה , שרה שירים,מנסה להמשיך קדימה,בכל אופן הייתי שולחת את זה לחברים קרובים שאני לא מוכנה להמשיך הלאה במקום מסוים בעבר הרחוק,
היום אני קוראת את כל המחשבות שרצו לי במוח לפני כחצי שנה על אותו גבר ואותו תקופה של אנשים מסביבי.
ואני אומרת לעצמי, בקול רעם - הייתי בובה של רגשות ,רזונת ממחשבות ,אגרסיבית למדיי לחוזקות שלי -אבל לא הייתי מאוזנת בתקופה הזאת.
הייתי אומרת לאנשים את הדמיונות או החזיונות או מה שזה לא יהיה ,חלקם קרו עד עכשיו.
הייתי מסתכלת על תמונות של אותו בחור בידיעה שאני כבר יודעת שאני לא אשמע ממנו יותר, אבל הראש לא רצה להאמין לכך, הלב הרגיש את המכת הברזל החם ומאז השתנתי, ידעתי שאין לי ברירה.
האמנם, אני מאמינה באהבה עדיין, למדתי כל כך הרבה אנשים איך לאהוב ומה להרגיש, לדעת לכוון את הרגש בצורה הטובה ביותר, אבל למדתי יותר טוב את התחומי הלב וענייניו וניתקתי את הראש מהלב,ועשיתי לי אז טבלה.
מה נותן לי להמשיך קדימה,ועדיין להאמין בעצמי שאני מסוגלת המון דברים, בלי אותו חברה שהייתי בה, האמנם אני שומעת מכמה אנשים פה ושם,
למה כל כך הייתי מאוהבת באדם מסוים שפשוט שיחק לי בשכל ולמה אני מסרבת לקבל את זה.
ואז נכנסתי לאיזה מקום שהכינוי שלי לעצמי הייתה ''קדושה מעונה.'' אבל זה מה שלימד אותי יותר ויותר על גחמות העבר ביני לבינך, לבין העולם.
היה לך אישה ובית וילדים, התגרשת המשכת, לשחק בראשי נשים אולי חלקם רצו את זה,ואולי חלקם לא.
למה יותר נפגעתי ממך מאשר מבנאדם הראשון?
מה אהבתי בך בכלל? ומה משך אותי אלייך.
עכשיו, שהתבגרתי מכל הסיפור הזה, אני זוכרת את המלאך שלי כמטאפורה מתענה רוצה לחזור למעלה לשמיים,והשטן הזה בתוכי רוצה לקרוע ממך את הלב ולשאוב אותו לגיהנום.
אבל הקארמה שלך מלוכלכלת, מלוכלכלת מידי.
אולי בגלל זה נעלמת, כי ידעת שאתה בנאדם שהמחשבה שלו על החיים שגויה, המהות שלו מבולבלת.
ואני יודעת שעכשיו אני יותר חזקה, אבל במקום להשוויץ במי שאני, אני נהיית צנועה יותר ורגועה ומאוזנת- יותר מאי פעם שיכולתי לבקש.
אחרי שהבנתי שהאדם נמשך להרס עצמי של האחר, וזה מה שמדריך אותו קדימה ,לשאוב אנרגיות ראיתי בך שטן שחי תמיד את סיפורי העבר
ונשאר בעבר, וככה כל השדים באים אלייך, דורסים ואוכלים אותך לאט לאט.
שתרצה לטפל בעצמך אולי זה יהיה מאוחר מידי, כי השריטות לקחו אותך עמוק מידי.
ואתה נפלת והמשכת ליפול עוד ועוד.
איכשהוא המלאך שלי נרגע-השטן שלי צדק-והקארמה קוראת מעצמה בלי שאעשה כלום.
