את בתוך המחשבות והתהיות שלך,
מבעד לדמיון את מרחפת בין לכוכבים מסתכלת לך על הלבנה בליל אור ירח.
את בוחנת את מצבי המצוקה,ההסתבכויות,והאלימות המילולית כלפיי אותן נשים שהיו מזכירות אותך בתקופות שונות,
האם את אמיצה כי לספר על מי שאת?
אני אמיצה גם בלי להתערבב, בלי לעלות סיפורי משבר או כאב, כי אין האומץ על לספר מה שהיה,אלא לדעת לקבל ולהוקיר על החוזקה החבויה בך.
אישה יקרה,גבר יקר.
יש לנו כל כך הרבה מה לתת מהעצמנו לעולם, הדרכים שעברנו.
זה נחלת העבר, מקום למידה וטעיה ולחיקנו, ואם עכשיו תבוא תקופה יותר טובה?
מאוזנת למרות כל הברדק שמסביב,לא תתנו לה לבוא? לשחרר את החוטי העבר מהזיכרונות, לנסות להמשיך קדימה.
לקבל את הצל,ואת האור -כפי שהוא.
לתת להעולם להסתובב ואתם בקרבות על כיבושים אישיים,
לתת לעצמך ללמוד על המעשים שלך, לטובה ולרעה.
לדעת להפגין אכפתיות בצורה מתוקשרת ובריאה, ולאהוב על פי דעת עצמך ללא פגע וללא שריטה.
אנחנו ישר שמים עלינו מטאפורות של בריחה,ומצוקה על כפי מה שהיה בעבר,מאשר לתת לעצמו איזה טפיחה על השכם,
ולהגיד תודה.
על החבולות,על המעידות,על התקופות הקשות שעשה אותי חזקה ואיתנה, בלי שליטה כביכול אלא השליטה העצמית שלי
ללמוד על עצמך ולדעת לא איכשהוא לשפוט אנשים-לפי העבר נטו שלך.
זה לא צורה,ולא דרך- אבל לתת להם יעוץ מאסיבי וכיפי ודרך ארץ - זו עוצמה.
מתבצבצת כמו הסיפור של החטא ועונשו כמו רומן מתגלגל שנכתב על פי כתב ידנו, כמו פעם על דף ועט.
ויונה שמתעופפת למסור אותה במהרה לאחר, ועכשיו התקדמנו.
נתנו לעצמו לגדול,לפי מה שהיה בחיינו,
ואם הייתי אומרת לכם לשחרר מהעבר ומהשריטות כביכול שקיבלתם?
הייתם עדיין חזקים לעמוד כאיתנה כמי שאתם -ולא כפי שהעבר שלכם רודף אתכם.
שחררו,תהנו ,תתאהבו,תאהבו
תהיו מי שאתם- וקבלו את עצמכם כלב אחד שלם ולא כשריטה אחת גדולה.
