אנה הולכת לדרך שדה ורדים אדומים,היא מסתכלת על הירח המלא בעיניים זקוקות,
העיניים שלה מדברות אל הירח ובחזרה לגופה הצנום, היא נכנסת לאלפי דרכי שיכחה
היא הוזה את הדרך כמו בחלום לפני חודש שרודף אותה, מדמיינת אנשים בוכים דם, והיא נעצרת.
הבכי המדמם הזה מעיניים,מזכיר לה את אבא שלה , שהיה שוחט חיות להנאתו ונותן לה את הפרווה שלהם בכדי להתחמם בחורף הקשה.
הוא היה משסע בעדינות את העור מהבשר, והיה שר לו שירים ברוסית על התקופה ההיא, בין המלחמות האזרחים למלחמה בשלטון הדיקטטורי.
היא, עם העיניים הירוקות הכחולות הגדולות שלה מעניקות רוגע לאביה שהיה מכסה אותה בעור הכבשה עם הפרווה השחורה , היא נכנסה לתוך החדר הקטן ונרדמה מול האח המלא להבות של אש, בעוד אמא שלה משחקת עם העצים באח, עם חתיכת מוט ברזל, אמא מתקרבת אלייה אט אט ומחזיקה את המוט ברזל בכמה דק של ניתוק, אמא סבלה מהפרעה נפשית אחרי לידת אחיה , היא ניסתה להקריב את המוט ברזל אל יריכייה של אנה, אך נעצרה.
אנה הייתה ישנה מאוד חזק בתקופת המלחמות האחרונות, היא הייתה מציירת בסגנון ריאליסטי על הקירות באחו, את החבר שלה ואת הזיכרון המוות האחרון שלו.
המוות האחרון היה אצלה כפוסט טראומה שהתגלגלה בחלומות יותר ויותר, היא ראתה את מותו מול עינייה במטווח של המלחמה האחרונה , ירו לו בראש בין העיניים שהדם התפוצץ עלייה ועל עינייה , מאז אבא שלה זיהה את זה אצלה,אביה באותו לילה יצא החוצה לעשן ליד ביקתת העץ הקרובה לבית, ועישן סיגריה, ועירער לעצמו
'' הילדה שלי,היא ניצלה אך לא יכולתי למנוע ממנה את הזוועות שראתה..'' הוא חשב וחשב איך לקחת ממנה את הכאב של המוות של החבר שלה, הוא נכנס אחרת כפי שהוא יצא.
הוא הלך לחדרה,ונשק לה על הלחי ,כיסה אותה והלך.
למחרת בבוקר, אנה התעוררה מהסיוט נוסף בצרחות, אבל חשבה אחרי שקמה ולקחה מאביה אחת מסיגריות האיטלקיות שדודה נסטיה הביאה לו בביקור הארוך שם לפני המלחמה, נסטיה לא שרדה , ושאנה עוד הייתה תינוקת בת חודש נסטיה אמרה לאביה שהיא לא תשרוד את המלחמה , אביה של אנה מצאה את נסטיה כרותת איברים במטבח בדירה שלה,בזמן שאמה של אנה שמרה עלייה מבחוץ, באותו רגע המבט של אביה השתנה, הוא כבר לא היה אותו הדבר.
לאמא של אנה נשארה משפחה קרובה, של סבתא מרינה וסבא סשה , הן נסעו אליהם אחרי העוצר שהיה ברחובות והיו צריכים להתחבא בכדי שלא ימצאו אותם , בתקופה הזאת הגנבים והאנסים ברוסיה נתנו לעצמם להסתובב ברחבי היער השחור,ושדדו כך משפחות ואנסו את בנותיהם נגד עיניי משפחתם, אביה של אנה הזהיר אותה לא להתקרב ליער אחרת יקרה אסון נוסף, ואנה לא התקרבה למרות הסקרנות שלה ליער השחור, באותו תקופה אמרו שיש מכשפה מעבר ליער השחור, שיכולה להחזיר ולרפא את העבר מן העיניים של אנה, סיפרו עלייה אגדות ועלילות איך היא עזרה למס אנשים כמו אנה ואביה,
פעם אחת אנה התקרבה לעבר היער, ואביה תפס אותה ואמר לה להתרחק בכל נפשה בה משם,שהסכנות לשם גדולות מידי,אנה רצתה כל כך להגיע לאותו אישה עם יכולות הכישוף שלה שלילה אחד היא נכנסה לעבר היער ונפרדה ממשפחתה, אביה למחרת בבוקר צועק בכל נפשו את השם שלה , אך אין עונה.
אנה נכנסה עד האמצע של היער השחור, ושם תפסו אותה אנסים וגנבים, היא התאבקה איתם והצליחה לברוח אך הטבעת שאביה הביא לה ימולדת נאבדה בעקבות האירוע האחרון,היא המשיכה עם שמלה קרועה, וחבטות על פניה.
היא נעצרה ליד האגם והגיע לה דמיון נוסף,היא הסתכלה במי האגם כדי להתנקות אך היא דמיינה דם על גופה , ובתוך האגם כבר לא היה מים, היה דם.
היא התקרבה לאמצע האגם וצעקה את שמו של החבר שנרצח מול עינייה שוב ושוב, עד שראתה אותו עם חור במצחו וצוחק ולאט לאט מתמלא בדם.
אנה התחילה לרוץ כנגד לאגם עד שניתקלה בעץ והתעלפה.
