פעם הייתי רוקדת איתם, את משחקי החיים האקשן והריגושים.
פעם הייתי נותנת להם לדבר דרכי דרך התודעה השקרנית ששמתי על עצמי
פעם הייתי כבשה , אחד האקסים אמר לי בטון מזלזל,אמר לי ''את לעולם לא תסדרי בתוך העולם השליטה, את עדינה מידי,תמימה מידי''
אני כמובן לקחתי את זה כעירבון מוגבל לזה שהאדם מחפש אותי,ורק רוצה להשתמש בסיפור שלי כקורבן של החיים, ילדה שנפלה בין הכיסאות והתהומים הכי איומים.
אני הצלחתי לקום,ללמוד ולהתעשר מהמידע שפעם שגאתי בו, לא כל האנשים רעים, ולא כל האנשים טובים.
אני הצלחתי לעמוד על הרגליים אחרי אין סוף נפילות למדתי על בשרי את מי אני רוצה קרוב ללב שלי ,ומי הכי רחוק ממני.
אולי חברים מסוימים זה תקופות שממלאות אותך בזיכרונות מתוקים וקצת פחות, אבל אני שלמה ונהנת מכל החוויות שצברתי עד כה.
אני זו שהרמתי את עצמחרי נפילה אחר נפילה ולא וויתרתי על הקסם שלי על האישיות שלי לבוא ולבטוח באנשים.
אני ולא אף אחת אחרת, אף מסכה , אף אגו ואף לבידו שנשבר לאלפי רסיסים.
אני זו שחשבתי ונתתי את התשובות לעצמי אחרי תקופה של שיברון בין ההיגיון לטירוף.
בין המאניה לפרנויה, לאיזון שאני מתקיימת ממנו עכשיו.
השלמתי עם עצמי שאולי אני לא ''נורמטבית'' כמו שאר בני הגיל שלי,
אני לא מתלהבת מבנים, אני לא מתה לצאת למסיבות, אני לא מתה לעשות שטיות כי עשיתי מספיק די והותר,
אני גם לא ממהרת לחתונה וילדים,אני חיה את החיים שלי כמו מוזיקה וזה לעולם לא נפסק.
אני מי שאני,ואין אף אחת דומה לי.
שלכם,בחדרי המחשבות האין סופיים.
אמיליה קייט.
