אני נכנסת מתחת לשמיכה ונעלמת לי לתוך גל של מחשבות
זה לא כמו פעם , שיהיה לי דלת למחשבות שליליות.
היא נעולה עם אלפי סורגים ומנעולים, ויש מחשבות לפעמים.
הכל שקט בפנים, הכל רוגע ושליו יותר מתמיד, אני פשוט לא חושבת על כלום.
לפעמים יש דברים חיצוניים שמטרידים אותי, אבל אני עובדת עליהם כדי שהם לא יהיו שם
הנפש שלי שקטה מתמיד, אין מחשבות זרות בראש על רעיונות בלי פרופרוציות.
אין מחשבות טורדניות של שליליות יתרה, אין את זה יותר.
ואני יודעת שעם הזמן ההחלמה שלי שקטה יותר מתמיד, ובריאה יותר מתמיד.
לאט לאט המשקל שעליתי יורד לו, אבל זה לא כמו שהיה פעם
האובססיביות נעלמה ממני,פשוט ככה בבוף.
כל השאיפות השליליות שהיו לי כאילו לא שם יותר,והם באמת לא שם.
לפעמים אני מדמיינת רגעים של מפגשים , וכל דמיון כזה רק מסתיים באופטימיות יותר.
אין רוע בלב שלי יותר, הוא הלך לחפש לב אחר.
אין את המשיכה למקומות מסוכנים יותר, זה נעלם ממני.
והטיפול בנפשי מביאה פירות ללא סוף, פירות טעימים כאלה של חורף.
אבל אני בתהליך,והתהליך הזה נהיה טוב מרגע לרגע.
אני פורחת אבל יחד עם זה, לא בורחת יותר.
מסתכלת לאמת בעיניים , גם לפעמים שהיא קשה אבל אני מתמודדת.
עוד מעט אני סוגרת ירידה משמעותית מהכדורים שהתחלתי לפני 8 חודשים,
ואני מתחילה מינון נמוך בהרבה, המשקל העודף יורד
ואני חוזרת לעצמי, אפילו בגירסא יותר טובה, בוגרת יותר,מאוזנת יותר.
שמחה יותר, אני מתגעגעת להרגיש אהבה עצמית, אבל אני בדרך לשם
אני לאט לאט מקבלת את עצמי, ונהיית בנאדם אופטימי כמו שהייתי.
פשוט פחות לוקחת ללב, פחות לוקחת לריאות רעל שמסביבי
פחות חושבת באופן שלילי, פחות קוראת דברי נאצה.
אני נהיית חיובית יותר, ומחבקת את עצמי גם שלפעמים קשה לי מול המראה.
אבל אני בתהליך, ובתהליך הזה אני מציבה לעצמי אתגרים כל יום.
לא ליפול אחורה, לא ליפול קדימה מידי.
שלב אחרי שלב, בשקט וברוגע ואיזון נפשי וגופני.
כי אין אני מי לי?
