הדמות הזאת מכילה את כל צבעי הקשת, מהשחור עד הלבן ובחזרה לקשת הצבעים העכשווית.
היא נותנת לי לגיטימציה,שהכל רגוע,הכל שקט ושליו כאין כמותו.
מן עננים של ממטרי הגשם שטיפות הגשם נוגעות בקרקע עד לאיבוד חושים מסעירה
הגשם נותן לי רוח קרה מתריסי החלון, ואני עפה לכיוון בין איזון לשיגעון.
נותן לי הבנות ומזכיר לי נשכחות שבנויות על גשרים ועליהם מכוניות, בשלל צבעים.
האנשי אופטימיזם , בדרך כלל קמים לאור הבוקר עם שיר בלב שמכוון לדרך ההצלחה שלהם בכל אתגר צורם, וקושי צורב.
הם עושים הכל למען ההצלחות שלהם, למען האהבה הפנימית ואין סופית שמרכיבה את ילדנו הפנימיים לכיבוש יעדים בשלל צורות, תמיד הייתי אופטימית.
שמחה,מאושרת,נינוחה,ושלווה.
אבל בין לבין דמיות רבות בתוכי, נותרו צלולות ונזקקות לאכלה העצמית שלי.
אין לי מקום לשליליות בחיי כיום, למרות שאני מסתכלת לה בעיניים השחורות, והצוחקות מאופטימיות מזויפת, אני שלמה עם נפשי, שלמה עם המקומות הכי נמוכים שלי.
שלמה לעצמי, ואין מילה אחרת לומר את זה.
האדמה תרעד, הפחד ימוג , והאופטימיות תזרח תמיד במשכן לבבי.
כי כזאת אני, וכזאת אהיה מכל קושי שאעבור.
וכל דרך שאקח בצמיחה מכושלת ומסלול חשיבה מחדש.
