יש מקום מסוים שם במבוכי הנפש, שאף אחד לא מבין.
תמיד יהיה את האנשים האלה שיכנסו ללב שלך, ואתה לא תבין את הקסם המהיר הזה
יש אנשים שיתנו לך את כל תכולתם הנפשית בין שתי ידייך, כדי להרים אותך ולקחת אותך במסע החיים מה שניקרא חבר,
הם שם תמיד בשבילך, לא משנה מה תעברו בדרך הזאת לא משנה אם זה נפילה או התקדמות, הם תמיד יהיו שם לכל אורך הדרך
יקחו אותך לתובנות אחרי שיחה מעניינת, יתנו לך אינטרקציה מחשמלת למוח, ואולי גם יכו אותך אם תחשוב לוותר לעצמך,
אני קוראת לאנשים האלה ''אנשי הטוהר'', שהם טהורים מטבעם, זה כמו חבורת בנות מסוימת שתיקח בחורה לקניון,והם יאמרו לה את האמת בפנים על השימלה או המכנסיים החדשות, אם זה יפה לה או לא יפה לה.
ויש גם את סוגי האנשים שמנסים לצחוק רק על אחרים ולא על עצמם, כי הפחד הכי גדול שלהם זה להיות חשופים ופגיעים במקום מסוים,
יש את האנשים האלה שתמיד ימשכו את האש לכיוונם, ואת הדרמות מתחת לרגליים שלהם כדי להחיות כעס ישן,
המוח שלי משדר לי סיטואציות בנויות שקרו לי במהלך הזמן שכל פעם מזכיר זיכרונות, מתעתע בי פחדים שלא קיימים כבר, ששיניתי כבר ממזמן את השם שלהם לעוצמות,
אני זוכרת שיחה אחת, שנתנה לי המון אמונה בעצמי שהייתי למטה , לקחה אותי לכיוון אחר ושונה ממה שאי פעם חוויתי.
השיחה הזאת השאירה בי חותם ללכת בלי פחד, לבלוע את הכדור המר לפעמים, ולדעת להתנהג בסדר עולה לפי תחושות הבטן שלי, כל מיני סוגי אנשים שנותנים לך ראיית חיים מובנת כמו תמונה ברורה שכל פרטייה מחודדים מספיק כדי לראות מה יש מאחורי פרצוף מסוים, אני עוברת על התמונות שלי, משדרת המון עוצמות וביטחון, קיצוניות לפרפקטיונזם כי תמיד הייתי כזאת, למדתי לקבל את זה בעצמי, ולתת לזה מקום משמעותי בחיי.
וישנם אנשים, שמשו בלב שלהם מחסיר פעימה לפעמים, התשומת לב יוצאת החוצה מתוכם, הרצון להיראות אבל לא לפתוח כמו כספת עם ארבעה דלתות שמבפנים יש יהלום נוצץ וגדול, אלה סוג האנשים שאני הכי אוהבת לגלות אותם, לקחת אותם דרך,שבכל שלב במסע הזה שניקרא חיים הם מנצנצים והם לא יודעים את זה, הם לא מבינים מה יש להם בפנים,בלב ובנשמה שלהם שמאירה את כל החדר,
אפשר לשים אותם כמו נר ה''שמש'' שישר מאיר את כל החדר רק מחיוך אחד בלבד, והקסם שמתפרץ מהם.
ושאני מקשיבה לטיפות השמיים, אני מבינה שאני יודעת את סוד החיים ואתם,אתם יודעים?
