במקום מסוים,כולנו עברנו קשיים נפשיים וגם פיזיים
במקום המעורער הזה של חוויות שליליות, נח על המאזניים אצל כולנו.
הוא מזין את התודעה לחשוב בצורת פגיעה אוטומטית על דברים שלא צפויים,וגם שאי אפשר לצפות אותם.
במחשבות הטורדניות שקיימות בכל אדם ואדם, זה מנגנון הגנה שעובד ועובד,ללא הפסקה
הוא לא צריך אוכל ולא צריך מים, רק ערעור מושפע מהחברה מסביבך או אנרגיה שלא בעצם שלך במקום מסוים- שנתת לה להיכנס עמוק לתודעה שלך.
המנגנון ההגנה הזה, הוא בסדר אם הוא מאוזן מספיק כדי להדוף את האנרגיות שלא שייכות לנו, למצוא את נקודת החולשה ולהפוך אותה לחוזקה במקום מסוים.
יש את האנשים האלה שהם כמו בקבוקי תבערה מהלכים, מחכים לפוצץ בגאווה וילדותיות את מי שאתה,כדי להניח נקודת ציון שגויה ומטומטמת, כדי לערער אותך ולצמרר את הלבידו הפנימי שלך.
ההוויה של המנגנון , במקום מסוים זה כמו רובה לא משופצר של קלשניקוב בשנת 1947,-אי אפשר לדעת אם הכדור יתקע בקנה או שמשו יתפוצץ וישאיר לך צלקת יפה כזאת על הפנים.
הצלקת הזאת, יש חלק שמתפארים בה בכל רמת איבריהם, שהם יודעים הכל מהכל, ו העולם לא יכול להסיב להם עוד מידע, הצלקת זה האגו המוחצן שנותן להם את האינטואיציה לצחוק לך בפנים,
והתגובה שלך במקום מסוים היא פצצה מתקתקת,
אבל עמוק בפנים, ככל שאתה חזק יותר
אתה מבין, שזה עובר כאילו לא היה.
אנרגיה הזאת לא מצליחה להיכנס,
ובראש שקט בלי מחשבות של אנשים אחרים,
אתה כבר מבין את החוזק שלך, ואת הצורך לפעמים במסכת השיגרה, כדי להגן על היקרים לליבך,
כדי לאהוב ולשמור אותם במקום מסוים.
יש כאלה שהולכים עם העדר, ויש כאלה שמחשבים מסלול מחדש,
אני מעדיפה מסלול קשה יותר, אבל עם פירות טעימים וטובים יותר.
