רק מי שחווה מוות רגשי,לתוך הגופני יכול להבדיל בין כמות הזרימה של הדם למוח בין סיטואציות
שאנחנו בסכנה ,הגוף מגיב כמו חיה פצועה בשדה, שלא יודעת מה יבוא על גורלה.
ככה זה גם בהתקפי חרדה, בימים האחרונים אני שוקעת להמון עשייה עצמית וממשית, ומתחילה לחזור לעצמי בצורה מחושבת ועצמאית יותר.
אני נזכרת בשרשרת של הפסיכולוגית לשעבר שכתוב בגדול ''לנשום'' בזהב נוצץ על צווארה, אני נזכרת בהקשבה בסיפורי הצורמים.
אני נזכרת, בדמעות לחייה והבעה שלא יכולה לקלוט כאב יותר, ואז שהשעה מסתיימת.
אני עוד יודעת שהיא צריכה לשמוע כל כך הרבה, אבל לפעמים אני נזכרת גם ברגעים שהיינו מדברים על פילוסופיה ומהי בשבילי.
יש המון, לכל אחד ואחת תובנות אחרות ומוכשלות יותר ויותר, יש אנשים שתמיד התגעגעו לתקופה מסוימת עד כדי כך שהם יאבדו את עצמם בדרך אפורה.
ויש כאלה ששמים מגננות ללא הפסקה, אבל כשאי אפשר יותר לשים אותם, הם בהבעה ריקה אפילו לא קרה.
ויש כאלה שחוו שחור ובורחים ללבן מהסביבה, כדי להתלות בתיקוות שלא התקיימו,
בונים לעצמם מציאות מדומה של ''טוב'' שהכל רע.
כמה רעה היא הבריחה ,לאלכוהל ,לסמים ,אבל באהבה הם לא בורחים,.
הם מנסים להמציא את המושג אהבה מחדש, לתת לה מונחים ותתי נושאים,שהמילה הזאת כי כל כך פשוטה שעושים אותה כמו פאזל אלף חלקים.
פעם הייתי אומרת להמון אנשים כמה אהבה יש בלבי כלפיהם, היום אני יותר בוחרת את מי להכניס לשם, בהשגחה קודם כל על הלב שלי.
לפעמים המוח והלב מבלבלים את הדרך
לא הבנתי תמיד את המשפט הזה, כי המוח זה איבר משל עצמו
והלב,הלב הוא שריר אחד גדול ופועם שמעביר דם לקצה השני ולאחר, עם כל הכאב שיש לי לומר על המשפט הזה
חלש, אני לא מאמינה בו ככל שהטיב הלב הכוונותיו אמיתיות מספיק הלב לא תופס את המוח, שאת בטוחה מספיק במי שאת ובאור שאת מקרינה לסביבה.
את מבינה כמה המשפט הזה לא נכון, לא תקין ולא אמיתי, האובססיה יוצרת מציאות כל כך עקומה,ומכוערת.
שהמושג ''אהבה'' הופך לתאווה מסנוורת, בלי דרך קדימה רק אחורה.
אז אם פגעתי לך בול בנקודה רגישה, צאי את לעצמך למסע כדי להבין עד כמה בנית לעצמך מציאות מדומה, ושברי את המראה.
האמיני בלב ,ולא בכאב של אחרים שמלבישים עלייך אלפי אלפי סיפורים לא אמיתיים
.
וזהו חברים, שיהיה שבוע טוב
ולילה מקסים.
לפני 3 שנים. 26 באפריל 2021 בשעה 20:56
