אפשר להתחיל שאולי הגעתי לעוד תובנה,
גם אם כל מה שיקרה לך, יפיל אותך או יפתח טריגרים ישנים,קטנים וגדולים
במקום מסוים זה פותח עוד עוצמה בתוכי, אבל היא פעם עוצמה אחרת.
היא עוצמה שלא לוותר על מה שחשוב לי, לעמוד על העקרונות שלי.
להגיע הבנה עוד יותר גדולה, שמגיע לי להיות שמחה.
להיות מובלת אחרי עצמי, לטוב ולרע.
לנסות לסלוח לעצמי, תמיד.
לדעת שאם נפלתי, לא לשפוט את עצמי אלא להמשיך לעלות למעלה.
כי הכי קל זה לפול לתהום עמוק יותר, אפל יותר ורע יותר.
במקום מסוים, אני רוצה כל כך להצליח..
אני רואה מדרג, כמו מדרגות, מנסה להשתלט על האיזון של עצמי.
לשים את עצמי במרכז, לשים את המקום הבטוח שלי ראשון כלפיי הכל.
להרחיק מחשבות שליליות, להתעלם מאנשים שמנסים להפעיל עליי מניפולציות הזויות.
ולבסוף, אני זו שמחליטה ובוחרת איזה אדם אני רוצה להיות.
הבנתי, שלא תמיד יכילו אותי, או יתנו לי עומקים מכל אדם בעולם.
אני הרובד העמוק של עצמי, ואולי הגעתי למסקנה שאני צריכה להסתיר אותו.
לשמור לעצמי את העומק שלי, את הרבדים והאינטילגנציה שלי.
כי לא תמיד יראו בך את ההבנה,איך להכיל אותך.
ככה זה גם דברים שאני עוברת עם עצמי, לסלוח קודם כל לעצמי.
לנסות לאהוב כל פיסה בעצמי , למרות שקשה לי.
אבל כל פעם מחדש, אני זוכרת לעצמי עוד חלקי תמונה או עוד מקומות שאמרתי לעצמי
אמילי תתעוררי, את אמא ואבא של עצמך.
אני לא שוכחת כמה כוחות יש בי,
כמה כח יש בלב שלי,
כמה אור יש בתוכי,
כמה אהבה ענקית וטהורה טמונה בי שהולכת איתי לכל מקום אפשרי.
אני לפעמים נופלת, אבל אני קמה כל פעם עם תובנות חדשות.
בבקשה שאני תמיד תמיד יזכור, שאני מושלמת.
יחד עם כל האופל שבתוכי,ויחד עם האור שנמצא עמוק עמוק בלב שלי,
והדמעה שעכשיו יורדת לי על הפנים, זה כי הגעתי לעוד מדרגה
למדרגת הסנטר האישית שלי.
