The beast

בבוקר, כשהתעוררתי, את עדיין ישנת. אור הבוקר חדר מעט מבעד לחלון הסגור. אני עוד הייתי עייף מהלילה האינטנסיבי שהעברתי אותך - אבל רק מבט אחד אל גופך הערום החזיר אותי מיד לזקפה מלאה וקשיחה ולזין שמתגעגע לצעצוע שלו.

שימנתי את הזין היטב; הסתובבתי לעברך לאט ובשקט, והתחלתי לנשק בעדינות את צווארך. נשיקות רכות; נשיכות עדינות. לשון מטיילת על צווארך. 

ואת לאט לאט התחלת להתעורר מתוך חלום ולתוך פנטזיה: ראשך מתרומם לאט לאט; גופך השכוב על הבטן מסתובב באיטיות. נתתי את ידי בידך ועזרתי לך להתהפך על הגב, מנשק אותך בכל הגוף,

וכשסיימתי להפוך אותך בעדינות על הגב

חדרתי אליך בהפתעה 

לאט, עמוק, עד הסוף - ואת גנחת ונאנחת אנחה עמוקה,

ואז פישקתי את רגלייך עם רגליי והרמתי אותן באוויר כדי שאוכל לחדור עמוק יותר, 

והיטלתי את כל משקל גופי עליך, מרתק אותך למיטה, מחזיק את ראשך בין ידיי,

חודר לתוכך באגרסיביות מתגברת 

כאילו לא התעוררת לפי 30 שניות בלבד.

וכך הערתי אותך לתוך המצב האהוב עליך, צעצוע מין קטן שלי: כשאני מזיין אותך כמו חיה.

צד א (להלן: Beast) מתחייב בזאת

לשלוח ידיים לטייל בין רגליך במקומות ציבוריים;

ללחוש באוזנך את הדברים המטונפים שהוא עומד לעולל לך;

להוריד אותך על הברכיים, ידיים אזוקות, ולתת לך לענג את איברו הזקור;

להבהיר לך את מקומך (עם הלשון עמוק בין רגלי, מלקקת היטב);

למשוך את מצבטי הפטמות שקשרתי לך לאט לאט, רחוק יותר בכל פעם, עד שנגלה את סך הכאב שלך;

ללטף, לחבק ולעטוף את גופך הקטנטן בגופי ולשמור עליך מכל משמר;

לזיין אותך באגרסיביות כשיד אחת על גרונך ולסיים בזרע חם על פניך. 

צד ב (להלן: את) מתחייבת בזאת

לציית. 

כי כולנו מחפשים אהבה; אבל בדרך לשם מוצאים גם דברים אחרים, וגם זה בסדר.

וכי הדברים שאתה מחפש יכולים להשתנות. 

היכרתי כמה זוגות נשואים שהתחילו בסטוץ או בכוונה של הגבר לא לצאת עם האישה יותר מכמה שבועות או חודשים. אבל אנשים נקשרים וכוונות משתנות.

יצאתי פעם עם בחורה שהצהירה מראש שהיא לא מחפשת משהו רציני. נפרדתי ממנה אחרי חודש כי הרגשתי פתאום שזה לא ישתנה. היום אני יודע שהייתי טיפש: הקשר בינינו היה טוב, אמנם לא חלק אבל אהבתי אותה מאוד - ומי יודע איך היא הייתה מרגישה בהמשך. 

הושמדה

עליתי במעלית למשרד שקוע-לא-שקוע בזרם המחשבות שעוברות לי בראש, כשפתאום מחשבה אחת הובילה למחשבה אחרת, ומתג של אור אדיר נדלק לי בראש: פתאום, אחרי לא מעט עשורים בעולם הזה, הצלחתי להבין אותך אחרת. 

תמיד חשבתי שיש לך צורך כמעט אובססיבי לחנך את כל העולם: לגרור אנשים בכח, בועטים וצועקים, עד שיאהבו את מה שאתה אוהב, יחשבו את מה שאתה חושב, ויראו את העולם מבעד לעיניים שלך. 

אבל אחרי השנה וחצי האחרונות, וכל מה שעברתי בהן, וכל המחשבות וכל הניתוחים, פתאום שאלתי בפעם הראשונה: אולי זה היה פשוט בגלל שהרגשת שאין אף אחד שבאמת מבין אותך?

אולי זה בגלל שבחרת לחלוק את חייך עם בנאדם כל כך שונה ממך? אולי, למרות האהבה הרבה שהייתה ביניכם, משהו בך תמיד הרגיש לא מסופק? אולי תמיד חשבת כמה זה היה נפלא אם היו לכם יותר תחומי עניין משותפים?

אולי, רק אולי, כל החיים עצרת את נשימתך בציפיה לשינוי, למילים מסוימות או למשפט מסוים, ודמיינת את אנחת הרווחה האדירה שתבוא אחרי שהרגע הזה יגיע?

…וכל הזמן היא חוזרת לאותה שאלה, השאלה שכל הזמן בפיה: למה? 

רק על הפרטים אתה מדבר, היא אומרת לי. לא על המהות. ומאחורי כל למה יש עוד למה, ומאחורי כל סיבה מתחבאת עוד סיבה, ממש כמו שרשרת הצבים האינסופית שעליה עומד העולם. ומה יקרה כשנגיע לצב האחרון? על מה באמת העולם עומד?

ומה יקרה, מה לעזאזל יקרה כשנגיע ללמה האחרון? הסיבה הראשונית שאין לה שום סיבות יותר? איזו בעיה תיפטר אז?

אבל לא, אני לא כזה. אני דווקא מבין יותר טוב את המהות דרך הפרטים, או יותר נכון: מבין את הנמשל דרך המשל. 

אז הנה משל בשבילכם:

כשהייתי קטן, באחת מהנסיעות שלי לחו״ל עם אבא, עברנו ליד חנות משחקים - ושם בחלון הראווה ראיתי אותה במלוא הדרה: קונסולת המשחקים החדשה של סגה, הדור הבא של משחקי המחשב של תחילת שנות התשעים. עמדתי מול החלון, מהופנט. דרשתי שנעבור שם כל יום. אבל אלה היו שנות התשעים ולא היה פשוט להעביר טכנולוגיה ממדינה למדינה, וכך נאלצתי להסתפק בכמה ימים של מבטי הערצה שידעתי שעוד מעט יגיעו אל קיצם. ונכנסתי כמה פעמים לחנויות השונות כדי לשאול אותם כל פעם את אותה שאלה: אפשר להריץ את המשחקים החדשים על הקונסולה הישנה? והתשובה הייתה אותה תשובה: לא. 

ואני ידעתי את זה מראש. הייתי מספיק חכם להבין שזה בלתי אפשרי. אבל שאלתי בכל זאת. ואז קיבלתי תשובה בכל זאת המשכתי לשאול שוב ושוב, מקווה איכשהו לקבל את התשובה שידעתי שהיא לגמרי בלתי אפשרית.

ולמה בעצם אני מספר לכם את זה?

כי ככה אני וככה תמיד הייתי: אני אמשיך לדפוק את הראש בקיר במקום להשלים עם המציאות ולעבור הלאה. אפילו כשאני יודע שאין שום אפשרות - אני אמשיך.

אני פשוט

לא

יכול

לוותר.  

כי מה זו המציאות בכלל? המציאות היא בסך הכל הקיר שנמצא פה, באמצע הקיום, כדי שיהיה לי משהו לדפוק בו את הראש. 

ולמה בעצם אני מספר את זה… עכשיו?

כי גם היום אני ממשיך לדפוק את הראש בקיר. אני יודע שאת מי שאת, ואת לא תשתני. אני לא רומז שאת לא בסדר: אנחנו פשוט כל כך שונים אחד מהשני שלפעמים אני פשוט לא מבין אותך. 

אבל במקום לשחרר ולעבור הלאה אני ממשיך לשאול: אולי בכל זאת? לא, אי אפשר. אבל אולי בכל זאת? לא, אי אפשר. 

אבל… אולי… בכל זאת?

וכך עברה לה שנה וחצי, ואנחנו רק ידידים, אבל את רוצה יותר מזה, וגם אני רוצה יותר מזה - אבל אני יודע שיש שם דברים שאני פשוט לא יכול להסתדר איתם. אני יודע שאני תמיד אשאר מתוסכל. 

ולמרות שאנחנו רק ידידים אני לא מסוגל להיפגש עם אף אחת אחרת - כי אני לא רוצה להתמודד עם הרגע הזה שבו ניאלץ להיפרד לתמיד. 

כמה אני שמח שעשיתי יום מנוחה באמצע הטיול.  

השנה הייתה 2008. טסתי לבד למלון ביוון, להינות קצת מהשקט. קראתי ספרים, הלכתי שעות לטייל, יצאתי בלילה וישנתי עד מאוחר. 

ויום אחד, כשקמתי מאוחר במיוחד, החלטתי לעשות הפסקה מההליכות המתישות ולעשות מסאז׳ בספא של המלון. 

מה אני רוצה? אבנים חמות? שוודי? אנא עארף, אני רק מכיר מסאז׳. בחרתי משהו, נכנסתי לחדר, התפשטתי (עם תחתונים יא סוטות) ונשכבתי על הבטן.

המגע שלה היה עדין ונעים ובדיוק במקומות הנכונים. דיברנו קצת תוך כדי: סטודנטית, בת 26, באה ליוון ללמוד ולעבוד. אה, וכשהסתובבתי גיליתי עוד משהו: פאקינג כוסית.

לא, לא היה שום דבר במסאז׳, יא סוטים. רק מסאז׳. אבל השגתי טלפון. ודייט באותו ערב. 

חזרתי לחדר והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא החזה המושלם הזה, צמוד לגוף דקיק וקטן, של בחורה מצחיקה עם הומור סרקסטי ומתוחכם. כמו צעצוע מין קטן - אבל עם שכל.

בלילה יצאנו לשתות. הלכנו לאורך החוף ומבלי להתכוון הגענו לאזור המלון. אני הסתרתי זיקפה אימתנית ומחשבות שהלכו רק לכיוון אחד: האם היא תרצה שאחנוק אותה? האם היא תרצה שארתק אותה למיטה? האם היא תרצה שאטנף את שדיה בזרע שלי?

הסשן האגרסיבי של אוננות שדפקתי בצהריים לא עזר לי: הייתי מוכן לפעולה ורעב לטרף. כשהגענו למלון נישקתי אותה: נשיקות ארוכות וחושניות, שלאט לאט עוברות לצוואר וגורמות לרטט בכל גופה. 

היא שלחה יד אל הזין שלי, בהתחלה מעל למכנסיים ואז בתוך התחתונים. שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק אותו. לא שם על החוף; אצלי בחדר. והיא אמרה שכן, אבל…

היא הכירה את כולם במלון. היא עבדה שם מספר חודשים. השוער, הקבלה - כולם היו חברים שלה. שאלתי אם היא רוצה ללכת אליה הביתה, אבל השותפים… השותפים הארורים. 

הערב לא הסתדר כפי שרציתי, והיא רצתה להפסיק לפני שזה יגיע לסקס על החוף. נפרדנו לשלום בנשיקה על הלחי, ואני חזרתי לחדר, נרדם לתוך פנטזיות על הסקס הקשוח והאגרסיבי שהיה יכול להיות פה. 

אבל כשאני יודע שיש רצון בשני הצדדים אני לא מוותר.

למחרת בבוקר הלכתי שוב לספא וביקשתי מסאז׳. היא יצאה מחדר הטיפולים וכשראתה אותי חיוך רחב התפשט על פניה. היא רצתה להכניס אותי מיד לחדר הטיפולים כשהבוסית הופיעה פתאום ונאלצנו להעמיד פנים שהיא עוזרת לי להחליט איזה טיפול לעשות.

בחרתי משהו, נכנסתי לחדר, התפשטתי (בלי תחתונים יא סוטות) ונעמדתי ליד המיטה. כשהיא נכנסה לחדר אחרי כמה דקות, חיוך גדול התפשט על פניה: 

Oh my god… you’re naked!

תפסתי אותה בשתי ידיים, משכתי אלי, והתנשקנו בלהט תוך כדי שאני מפשיט אותה מהמדים שלה (שהיו קלים להורדה באופן חשוד). עוד לא ידעתי אז מה זה שליטה ובדסמ - ידעתי רק שהתשוקה שלי אל הקטנטונת הזו חייבת לבוא על סיפוקה. 

״עכשיו את יכולה לשחק עם הזין שלי״, אמרתי לה - והיא ירדה על הברכיים ובלי לחשוב פעמיים הכניסה את כולו לתוך הפה ומצצה אותו בתאווה. תפסתי את שתי ידיה וריתקתי אותן מאחורי גבה, והיא צייתה והכניסה את הזין שלי עמוק לתוך הפה.

כופפתי אותה על מיטת הטיפולים ושיחקתי לה עם הכוס באגרסיביות הולכת וגוברת, והיא נאבקה לבלום את האנחות ההולכות וגוברות, עד שאמרה לי: 

We don’t have time… fuck me…

לא האמנתי שמכל האי הזה נחתתי דווקא על המסאז׳יסטית הכי חרמנית. ודווקא זה הוציא ממני את חוסר הבושה המוחלט כשאמרתי לה

I wanna cum on your face first. 

והיא צייתה 

וירדה על הברכיים

ומצצה אותו בתאווה

עד שמשכתי את ראשה לאחור מהשיער 

ופרקתי מטען לוהט של זרע חם על פניה.

והיא שאלה אותי אם אני יכול לאונן לה כמו שעשיתי מקודם, 

ועניתי לה

I thought you wanted me to fuck you

והפניתי את המבט שלה לזין שלי שעדיין עמד 

וזיינתי אותה במסיונרית על שולחן הטיפולים

יד אחת על הגרון

ושנייה מצמידה את האגן שלה למיטה. 

כמה שאני שמח שעשיתי יום מנוחה באמצע הטיול. 

השמש כבר שקעה, ושקט של סוף השבוע ירד על הכל. 

הבית מואר מעט, רק באור דמדומים; ואני כבר במיטה, מתחת לשמיכה החמימה בקור הנעים של המזגן. אני אוהב את הבית שלי. 

העפעפיים כבר כבדות. הגוף כולו שוקע לתוך המיטה, ואני נמס לתוך שעות ארוכות של שינה. והגבול בין המציאות לחלום מטשטש,

והשקט עוטף אותי לתוך הלילה. 

לילה טוב. 

ליל מנוחה. 

עד שפרץ של אדרנלין שוטף אותי בפתאומיות ואני מתעורר לקולה של תזכורת:

את כל מה שרצית להשיג בחיים - פספסת.

עוד מעט תמות

ולא ישאר ממך כלום. 

אל תתן לאנשים אחרים להרוס לך את היום.

תהרוס אותו בעצמך.

- פתגם עממי ידוע 

הבחורה הראשונה שיצאתי איתה אמרה לי פעם שיש משהו אירוטי בלאכול משהו שהגבר שלך הכין לך. אני רוצה להציע היום תיאוריה קשורה: כשבחורה שהרגע היכרת מציעה לך לטעום משהו שהיא אוכלת או שותה - זה אומר שהיא חמה עליך.

זה קרה לי לראשונה לפני שנים, כששאלתי מישהי שראיתי בבית קפה איך הפסטה והיא הציעה לי לטעום ממנה. יומיים אחר כך היא שלחה לי הודעה שבא לה להתפרע הלילה - והשאר היסטוריה.

זה קרה פעם נוספת כמה שנים אחרי זה, בבר בדיזנגוף.

ואתמול זה קרה שוב - אולי - כשחברה של חבר הציעה לי מיוזמתה לטעום מהבירה שלה. זה קרה לא הרבה אחרי שהיא הצטרפה אלינו לפגישה והיכרנו לראשונה ולמרות שבקושי החלפנו מילה כל הלילה. זה גם קרה חצי שעה לפני שהלכתי הביתה והיא הודיעה לי מול כולם שהיא תשמח לפגוש אותי שוב ושיש לי קול רדיופוני מאוד.

ובין לבין תפסתי אותה שולחת מבטים לכיווני, ולא רק לכיוון הפנים.

לא לגמרי הבנתי מה הסיטואציה בינה לבין החבר, אז כרגע אני לא ממשיך -

אבל אם ההסטוריה לימדה אותי משהו, תוך 72 שעות אני מפרק אותה ומרכיב מחדש.