The beast

מחר. 

איזו מילה נפלאה. 

מחר אקום אדם חדש לגמרי, עם פרץ אנרגיה בלתי ניתן לעצירה. מחר אסיים דברים שכבר שבועות לא סיימתי אותם. חודשים, אפילו. 

מחר לא אפחד אומר לך שאני אוהב אותך.

מחר אחליט סופית על כל מה שנשאר פתוח, וכל הסתירות הפנימיות יתיישבו מעליהן.

אבל כל זה יקרה מחר. ומחר לעולם לא יגיע. כל מה שיש זה את היום; והיום לא ייגמר לעולם. אני אלך לישון בלילה בשלווה גמורה; ואולי זו תהיה שנת עולמים. לא המוות חלילה: רק שינה שנמשכת לנצח. כי מחר לעולם לא יגיע. 

וכשהוא כן יגיע, ואיתו יגיע הזמן לפרוע את כל ההתחייבויות - אני איכנס לפניקה קצרה, ואז אכנס מתחת לשמיכה, ואזכר שעכשיו היום, ולא מחר. ומחר לעולם לא יגיע. 

לא קראתי את ״אישה בורחת מבשורה״ של גרוסמן, אבל רק לפי השם אני בטוח שזה נכתב עלי. 

אולי לא אישה, ואולי לא בשורה; אולי - ״גבר בורח מהמציאות״. כן, זה אני. 

יום שני, שהוא בעצם יום ראשון באירופה. השמיים כחולים ומעט מעוננים ומזג האוויר קריר - אבל מתחת למעיל הפוך נעים לי. יושב בכיכר קטנה במשולש רחובות; מסביבי בתי קפה וחנויות צבעוניות. יומיים אחרונים בספרד; ברביעי חוזרים הביתה. 

המציאות תמיד תתפוס אותך בסוף, לא משנה כמה מהר תברח. כולנו חיים עם שעון חול לצידנו, והוא הולך ומתרוקן. רוב האנשים אולי חושבים שאני מדבר על המוות - אבל לא. אני מדבר על שעון החול של המציאות שמחכה לך בבית. 

ומה אני רוצה בעצם? להמשיך לברוח. להישאר בחופשה לנצח, לדעת שמחכים לי בבית (לא שאני בטוח בזה אבל נניח), לדעת שיום אחד עוד אחזור לעבודה - אבל לא עכשיו. לא הרגע. 

בריזה קרירה מנשבת סביבי. אוטובוס עובר. מלמולים בספרדית. שום דבר לא קורה. שקט; שקט מוחלט. רגע אחד שנמשך לנצח. 

ולא צריך להחליט שום דבר. 

ולמרות שאני לבד לגמרי כרגע - בהחלטות אני מרגיש עוד יותר לבד. כמעט כל החלטה שהיא גורמת לי לבחילה, ולאימה משתקת. 

אז לחיי הרגע הנוכחי; מי יתן ולא יגמר לעולם. 

בצהריים הגעתי לחלק האחרון של הטיול: מדריד. התפנקתי במלון שווה במיוחד, וכשנכנסתי לחדר הבנתי שלא עשיתי טעות: חדר מלון כזה כבר מזמן לא ראיתי. וזה חדר שבאמת יש רק דבר אחד שראוי לעשות בו. 

אז הפעלתי את טינדר, ופתחתי שיחה עם בחורה חמודה במיוחד. צעירה, יפה, וכיפית. מהשיחה היה ברור שהיא מעוניינת לראות את החדר האיכותי. אז קבענו ליין בשש וחצי - ממש ליד המלון. התקלחתי, התלבשתי, ירדתי ללובי, וחיכיתי. 

אבל ככל שעברו הדקות הרגשתי רע יותר. זה הגיע לבחילה של ממש. ולמה בעצם? את ואני לא מחויבים אחד לשני בשום צורה. יכול להיות שאת שוכבת הרגע עם מישהו אחר - ואין לי זכות להתלונן על זה. זו לא בגידה.

למרות הרגשות שיש בינינו, מעולם לא היינו ביחד. 

אבל בסופו של דבר לא הייתי מסוגל. חשבתי להיפגש איתה לפחות, לשתות יין, ולומר לה שאני לא מסוגל. אולי אפילו להסביר. 

אבל לא הייתי מסוגל אפילו לפגוש אותה. הרגשתי שאני פוגע בך. אז חיזלשתי בתירוץ גנרי ויצאתי להסתובב; הרי זה לא שאני יכול להתקשר אליך. את לא מדברת איתי עכשיו.

ושתיתי יין, וקניתי כרטיס למסיבה בחצות, וכיון שעכשיו רק שמונה בערב חזרתי למלון האיכותי לנוח. ועכשיו אני שוכב פה לבד בחדר המפואר, החדר שיש רק דבר אחד שראוי לעשות בו - וחושב כמה הייתי רוצה לעשות את זה איתך. 

כשתגיע הדפיקה בדלת

אני כבר אהיה על סף פיצוץ. 

הדם זורם וזורם למטה 

בראשי עוברות כל הצורות בהן אשתמש בך

והזמן לא עובר.

ואז

דפיקה בדלת. 

ואני אפתח את הדלת

ואת תעמדי בפתח הדלת

בשמלה לבנה

וחיוך מבויש

וכשתרצי להיכנס אני אעצור אותך, ואשאל

״התלבשת כמו שאמרתי לך?״

ואת תהנהני בראש

ואני ארים את השמלה שלך למעלה

ואחשוף את הקוס הקטנטן והורוד

הצעצוע שלי

ואלטף את הדגדגן

ואתלבט ביני לבין עצמי אם להכניס אותך 

או להמשיך לשחק לך בין הרגליים כשאת עומדת במסדרון

ואת אכניס פנימה אצבע אחת, עד הסוף,

וכך אמשוך אותך פנימה אלי לדירה 

מהקוס.

ואת הדלת אסגור מאחוריך ואנעל אותה היטב

ואני אוריד ממך את השמלה 

ואת תעמדי מולי

עירומה

חשופה

צעצוע מין קטן שלי. 

ואת תשבי מולי,

אזוקה, רגליים פשוקות לרווחה,

ואני אחדור לתוכך באגרסיביות (יד על הגרון)

ואפרוק מטען חם של זרע על הפנים שלך

ואמרח את הפנים שלך בזרע שלי

ואמרח את החזה שלך בזרע שלי

ואחרי שתענגי אותי עוד קצת במציצה עמוקה

אחדור לתוכך שוב כך כשאת כולך מטונפת בזרע שלי

עד שאפרוק מטען נוסף עמוק בתוכך. 

כי זה מה שאני צריך עכשיו. לפרוק.

מי זונה של אבא?

פעם הייתי בחופשה באירופה והכרתי מישהי בטינדר. מהר מאוד גילינו שלשנינו יש את אותם פטישים. נפגשנו בערב בבר של המלון, היא עם שמלה בלבד ושום דבר מתחת (לבקשתי כמובן). אחר עלינו אלי לחדר ועשינו סקס מלוכלך ולוהט. אחר כך התחבקנו במיטה ודיברנו קצת, והזדיינו שוב, ומאוחר יותר היא הלכה הביתה. היא רצתה להיפגש שוב אבל אני לא יכולתי לצערי, ואחרי זה לא דיברנו שוב. וזה היה סופשבוע כיפי. 

ופעם דיברתי עם מישהי בטינדר ושעתיים אחרי זה היא התייצבה אצלי בבית והודיעה לי שהיא באה רק כדי לספק אותי. השכבתי אותה על המיטה, פישקתי לה את הרגליים, וטחנתי אותה חזק. וזה היה לילה כיפי. 

ופעם הופיעה אצלי בוואטסאפ בחורה שהיה לי סטוץ איתה לפני עשר שנים, ואמרה לי שבא לה להיפגש שוב פעם אבל לא בשביל לדבר, והמשכנו להזדיין מדי פעם כמו שפנים עד שהיא התחילה לצאת עם מישהו. וגם זה היה כיף. 

אבל עכשיו

הדבר היחיד שבא לי

הוא לחבק מישהי בעירום 

ולפרוק את כל מה שיושב לי על הלב

לא דיברנו על לא להעמיד לי את הזין באמצע העבודה? 👿👿👿

(האמת שלא דיברנו על זה. האמת שמעולם לא דיברנו ולא נפגשנו. אבל שתדעי לך, זרה מוחלטת מהכלוב, שזו שיחה שהייתי שמח לעשות איתך יום אחד)

22:06 - עדכון מאוחר

בנאדם גמור, עייף מת, שוכב כמו זומבי על הספה

מחליט להעיף עוד מבט בתמונה

מתעורר מעוצמת הזיקפה 

וזהו. לילה לבן 

“Everything You Love Will Probably Be Lost, But In The End, Love Will Come Back In Another Way.”

פרנץ קפקא

כבר יומיים שלא דיברנו בכלל. אני עסוק, את עסוקה, ופשוט לא יצא.

אבל רק שתי מילים הייתי צריך לשלוח לך כדי להצית הכל בינינו. 

״את באה?״

את הווי הכחול ראיתי מיד. לתשובה לקח זמן, אבל ידעתי מה היא תהיה: כבר דמיינתי את החיוך מתפשט על פניך ואת המחשבות המלכלכות ממלאות את ראשך:

כשדיברנו בפעם הראשונה בבר ההוא בדיזינגוף את אמרת לי: בלי סיבוכים. דברים פשוטים. אני רק רוצה לנצל אותך.

אמרתי לך שאני אשמח שתנצלי אותי - אבל שתדעי שאני מנצל חזרה. את חייכת.

את המשך הערב העברנו כשהאצבעות שלי מטיילות בין רגלייך, ואת מנסה להסתיר משאר המקום את התחושות שעוברות לך בגוף. 

ישנת אצלי באותו הלילה, אבל שינה לא הייתה שם: כי לא שלא כיף לנו לדבר, ולא שאין לנו אותו טעם בסרטים ובמוזיקה. אבל יותר מכל דבר אחר יש לנו כימיה מינית משוגעת, ואין לנו גבולות,

רק אני יודע לזיין אותך כמו שאת אוהבת. 

את הווי הכחול ראיתי מיד. אחרי כמה דקות ראיתי את התשובה:

״אני בדרך״.

ושוב לא ישנו כל הלילה. ושוב עינגתי את הקוס הקטנטן שלך עד לרעד המשוגע בכל גופך. ושוב פרקתי מטענים של זרע חם על הפנים שלך, ובפה שלך, ושוב חדרתי לתוכך כשכולך מטונפת מהזרע שלי, ושוב ריתקתי אותך למיטה כשאני חודר לתוכך, קדימה ואחורה, ואת נאנחת את שמי.

ושוב התחבקנו אחרי.

ושוב נפרדנו כידידים.

כי אין על הסקס שלנו. ואף אחד לא יודע לזיין אותך כמוני.

ה-7 לאוקטובר מעולם לא נגמר. 

ציצי או תחת? היא שואלת אותי

שכובה על הספה

בגד לא ברור מונח על גופה בדיוק בצורה בה הוא לא מכסה כלום

מחזיקה/מסתירה בידה את הציצי המדובר

שמיכה מונחת בין הרגליים, מכסה את איבר מינה,

והיא מסובבת את הטוסיק הצידה, מציגה בפניי את הסחורה, ממתינה לתשובה.

ואני מתיישב על הספה מעליה עם ברכיים כפופות ומזיז 

את היד מהציצי שלה ומרתק

אותה לספה ומסיר 

ביד השניה את השמיכה 

חושף את הכוס הורוד והקטנטן שלה 

מפשק את רגליה באמצעות רגליי 

וביד הפנויה אני מוריד את התחתונים שלי למטה, חושף

את הזין הקשה שלי

שעוד רגע מתפוצץ מתשוקה לקרוע אותה לגזרים 

ואז אני מרתק גם את היד השניה שלה לספה ואני

מסתכל לתוך עיניה

ועונה לה:

״הכל״.

ואני חודר עמוק לתוך הכוס הורוד המתוק הזה

ואז אני נשכב עליה עם כל משקל גופי 

ומזיין אותה במהירות הולכת וגוברת 

והציצי שלה מתחכך בי, נמחץ תחת גופי 

כי הכל, הכל, הכל

שלי.