בצהריים הגעתי לחלק האחרון של הטיול: מדריד. התפנקתי במלון שווה במיוחד, וכשנכנסתי לחדר הבנתי שלא עשיתי טעות: חדר מלון כזה כבר מזמן לא ראיתי. וזה חדר שבאמת יש רק דבר אחד שראוי לעשות בו.
אז הפעלתי את טינדר, ופתחתי שיחה עם בחורה חמודה במיוחד. צעירה, יפה, וכיפית. מהשיחה היה ברור שהיא מעוניינת לראות את החדר האיכותי. אז קבענו ליין בשש וחצי - ממש ליד המלון. התקלחתי, התלבשתי, ירדתי ללובי, וחיכיתי.
אבל ככל שעברו הדקות הרגשתי רע יותר. זה הגיע לבחילה של ממש. ולמה בעצם? את ואני לא מחויבים אחד לשני בשום צורה. יכול להיות שאת שוכבת הרגע עם מישהו אחר - ואין לי זכות להתלונן על זה. זו לא בגידה.
למרות הרגשות שיש בינינו, מעולם לא היינו ביחד.
אבל בסופו של דבר לא הייתי מסוגל. חשבתי להיפגש איתה לפחות, לשתות יין, ולומר לה שאני לא מסוגל. אולי אפילו להסביר.
אבל לא הייתי מסוגל אפילו לפגוש אותה. הרגשתי שאני פוגע בך. אז חיזלשתי בתירוץ גנרי ויצאתי להסתובב; הרי זה לא שאני יכול להתקשר אליך. את לא מדברת איתי עכשיו.
ושתיתי יין, וקניתי כרטיס למסיבה בחצות, וכיון שעכשיו רק שמונה בערב חזרתי למלון האיכותי לנוח. ועכשיו אני שוכב פה לבד בחדר המפואר, החדר שיש רק דבר אחד שראוי לעשות בו - וחושב כמה הייתי רוצה לעשות את זה איתך.