אני לא אחד שיכול לשמור סודות. החיים מטבעם מלאים בסטרס, ככה שלהחליט בידיעה להסתיר דברים מאנשים, בעיקר אנשים שאתה אוהב, נראה לי הזוי - כמו להזמין במודע סיבות נוספות לדאגה.
למרות הגישה הזו, לקח לי זמן להתרגל למשפט
"אני רוצה לקרוא את ההתכתבות שלכם"
אני מבין את הצד שלה. הסקרנות שמעורבבת בבושה ובהשפלה שבעלה מתכתב עם אחרות. לראות את התמונות והמחשבות שעולות בכתב זה אקט סופר אינטימי, הרבה יותר מלצפות בי מזיין אחרות כי הדמיון שלה משלים כל כך הרבה פרטים.
לראות אותה בזמן הקריאה זאת חוויה בפני עצמה. מסמיקה, מתעצבנת, מתחרמנת, נכנסת לספייס של הכלבה המושפלת.
בדרך כלל הקריאה לא מלווה ביותר מדי פידבק מילולי, את הכל אני קורא מהפנים שלה. אבל מדי פעם, כשמישהי ממש מוצאת חן בעיניה, היא מבקשת להצטרף לקבוצה כזבוב על הקיר, לראות את ההתכתבות בזמן אמת, שתלווה אותה בכל שאר היום הונילי המשעמם.
להרגעת הקוראים: אני לא חושף כלום שלא אושר לפני כן עם הצד השלישי. גם הודעות טקסט.