סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי אני?

מי אני?
ספר מאובק בקצה החדר,
ללא מילים אשר אף אדם לא יקרא.



















זבל אקזיסטנציאליסטי פילוסופי אינטלקטואלי משעמם

{ :

לפני 4 שנים. 12 באוגוסט 2020 בשעה 9:25

אני מרגיש את זה בעצמותיי ,

כל חיי עוברים מנגד כמו סיוט אינסופי,

כמו סרט שבור, הזעקות שלי נשמעות בראשי

כמו בבית משוגעים.

ואני פוחד להשתגע.

מכך למדתי לשלוט על השיגעון.

אשר אם אני לא, הוא ישתלט עליי.

 

הוא מתקרב אליי כמו חיה לכודה ביער 

שמחפשת מזון כבר כמה ימים.

רעועה ושבורה , חזיר בר חמדן,

מחפשת מפלט , 

צריכה ליזון ואני היחיד שמולה.

אך אם אאכיל אותה יותר מדי מנפשי

אני אמות.

 

לכן אני נותן לה כמה ביסים קטנים..

פה ושם.

היא מכרסמת ואוכלת..

ושהיא.. הו אני חייב לגלות לך .. 

זה כמו אורגזמה ודמעות יורדות

מדמעותיי מעיניי..

 

חור שחור בתוך עמק האפלה,

ענן נעלם לתוך ענן,

בתור מראה שבורה,

מתגלה ,

האחד.

 

ואני רגוע כמו מים צלולים בגן העדן.

אך מישהו אחר משתלט עליי.

והאני לא קיים. שט לי לתוך המים השקטים 

יש לי שקט שהוא משתלט. אין יותר מדי כפתורים שאני צריך ללחוץ

בחדר הבקרה , אני יכול פשוט לנוח. בלי כאב ראש.

ואני שמח.

אבל... בעודני נודד יותר מדי.. אני אטבע.

 

ווטסון? נעלמת לי בזמן האחרון..

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י