אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מי אני?

מי אני?
ספר מאובק בקצה החדר,
ללא מילים אשר אף אדם לא יקרא.



















זבל אקזיסטנציאליסטי פילוסופי אינטלקטואלי משעמם
לפני 5 שנים. יום רביעי, 12 באוגוסט 2020 בשעה 6:08

הביאני שושנים שחורות לאהובתי,

ושמלתה הייתה מקוצים.

זיקפתי כמגדל עומד חזק ואימתני,

כזה ששום דבר לא יכול היה להפיל.

 

אני מנשק אותה בחוזקה ותופס את צווארה

מדמם בכל צידי הגוף, החזה , והידיים.

החלקתי את שמלתה הקוצני מעלה, אט אט,

והחדרתי את איברי הגדול עמוק לתוכה .

לקחתי את ידי האיומה ותפסתי בצווארה

חזק עד אשר עיניה לבנות היו. 

והמשכתי לחדור לתוכה כאוות נפשי.

 

 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י