סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי אני?

מי אני?
ספר מאובק בקצה החדר,
ללא מילים אשר אף אדם לא יקרא.



















זבל אקזיסטנציאליסטי פילוסופי אינטלקטואלי משעמם
לפני 4 שנים. 2 בספטמבר 2020 בשעה 13:11

אולי אני יצליח ואולי לא

אולי השחור יהפוך ללבן והלבן לשחור

אולי הכוכבים יפלו 

אולי הנציג הפוליטי שאתם שונאים ידחה מתפקידו ואז

תראו ששום דבר לא ישתנה

אולי אנשים ישתנו לטובה

אולי המערכת הסוציוקפיטליסטיתפרימטיביסטיתאנרכוכאוטית תשתנה

כפי שהיא צריכה להשתנות

אולי אני יהיה פרופסור כפי שתמיד רציתי

ואז אזיין תלמידת אוניברסיטה מעריצה מטומטמת

אולי אמצא את התשובה לשאלותיי אך זה נראה

כבר שעניתי על כולן.

אולי הרדיפה האובססיבית שלי לידע היא זאת שהרסה את חיי.

כל יום אני נלחם בראשי בשדיי רוחות עבר שמתו מזמן.

אולי אני אפסיק להשתעמם כל כך מהר.

אז מדוע אני ממשיך במסע? מדוע ליבי דופק. אין אני מבין בכלל.

 

לפעמים אני מרגיש כמו זקן בן 114 שתקוע בגוף צעיר ממנו בהרבה , עם נפש של ילד קטן.

כל כך סקרן לגלות עוד. אני צמא. אני רעב. אני חיה. אני ניזון, טורף. 

 

 

אני צריך זהות חדשה. הגיע הזמן.

הרי שהנחש מקלף את עורו , וזורק אותו כמו גרב ישנה.

 

ניביי חדות כתער וכבד ארסי.

משיג, ניזון, ובולס.

כל אויב אש נע בדרכי.

דרך הנחש, מהאדמה מגיח

ואת טרפו תופס.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י