מי אני?

זה נגמר..

כמו תינוק לעולם מתפרץ. 

לעולם המוחץ.

אינני כאן ובכל זאת , אני קיים.

הקיום שלנו הוא גלגל. 

נועדנו לבלות את זמננו ולאחר מכן , אנו מחזירים את הכרטיס

המנוקב.

כל שאיפותינו,

כל הצלחתנו ,

הכל לא חשוב. 

אנחנו קיימים ואז לא.

אני לא יכול שלא לצחוק על המין האנושי.... 

נלחמים מלחמה כוזבת.

עיוורים על ידי הבורות והאגו של עצמנו. 

וכעת אני רואה את התמונה הגדולה.

אנחנו רקדנים , רוקדים את ריקוד תשוקת

הלב ואז אנחנו מחזירים את כילינו. 

יש סנאים שאוספים אגוזים במסירות,

יש דובים שישנים בחורף ,

אריות שצדים בחום הפראי של הסוואנה, עטלפים בלילה..

נחשים ערמומיים , שועלים, וכלבים ,סוס חופשי,

ציפורים , נמלים שעובדות בנחישות , דגים בים,

כרישים טורפים למיניהם , אך איזה מן חיה אני ,

מה מגדיר אותי? האם נועדתי להסתכל על

המין האנושי מן הצד לנצח כמו חייזר?

מצד אחד אני רוצה להיות המנצח של המקהלה ,

להיות הפרוטגניסט של העלילה, 

ומצד שני.. אני לא.

מה זה משנה?

אני מבין כעת שנועדתי להיות קיים ואז להיעלם.

בין אם אני אהיה עשיר, בין.. בין אם אגשים 

את כל חלומותיי , אהיה זמר רוק , אהיה פרופסור , 

אעשה שינוי חברתי קולקטיבי חיובי שישנה את כללי המשחק,

האם אני גיבור העלילה של הסיפור של עצמי או שמא אני מסתכל מן הצד?

אני חי... או מת?.

רוח רפאים , פיסת כתם על חולצה לא מוכרת..

אינני נראה , אך אני רואה.

צופה מן הצד לנצח בנפילה של המין האנושי ,

וכל מה שאני רוצה זה לבזבז את קיומי בנחת.

לא נשמע לי כל כך גרוע..