מי אני?

הקדשתי לה פרח שמים
בצלהבת שכוחה
הקדשתי לה זורמימי מים - שטופה

היא תנועה חמה זורמת גועשת
בתוכי - היא נמר טיגריס מעיר
את לוחמתי משינתי כבדת
השמע

היא ניצן פורח שכוח אל
כמו עיר רפאים שוממת
במערב הפרוע זרוע בערפל שמימי
ניצחי
בלתי נראית לאחרים מלבד
עין אחת שטופה מיין זול

היא פרדס עשיר אשר
לו מנגינה אנגן ולו אחוג
שיר ולא כמחמאה בודדת ומעליבה,
כשמיכה, כצל ביום שמש קיצי ,
או מעיל נימרי בחורף קר.

מילים בודדות לחשתי באוזניה
בצל הירח הקר לאוזני משמע
זאב מילל לאחיו בעפלה

לאוזן בתולית , רכה מסוגן.
אשר אין תשחזר שנית את
רגעיה הראשונים.

רוטטו רגליה כמו סוללה
למשמע קול קורע
חולצתה הפשוטה

על ענן ריחפנו
בשמים הגדושים
בצל כבד,
ובדם.