האם זה הרגע המחונן שבין קצות האצבעות לשיעורותייך?.
כאשר אני נוגע בך. בשפתייך. ואני מרגיש את העיקצוץ הלא
מוסבר הזה. אני. איש של לוגיקה ומילים.
הכל ניתן להסביר יקירה את מבינה,
הכל.
גורמי השמיים , כיוון הציפורים,
נוצרנו ברגעי הרגע הזה כי כך כוון.
על ידי כוחות דטרמיניסטיים שלא בבחירתנו,
שלא בשליטתנו. אנו רק עלה שנופל בסתיו ,
גשם שנופל בשדה הירוק והקר.
את תטעני אחרת.
האשליה של התאהבות בין שפתייך.
הסם הזה.. הוא משכר כן.
אנחנו כולנו רוצים סיפור אהבה.
זאת האמת.
לא אשקר ולא אתאר במילים קצרות
ומתחנפות את גופך הלבן והיפה.
כמו פתית שלג רך כמו משי ,
וריחו כבושם.
שאני נוגע בך , ועוטף את כולך כמו עטלף
לאמצע הלילה , ערפד שמבצע את זמימותו.
אני בסך הכל אש דולקת באפלה.. האש הגדולה
שלי משכה אליי עוד אש קטנה..
ולאט לאט אני מושך עוד להבות. מדוע כך?.
אני , אדם פשוט כמוני.. לא נועד לגדולות הוא לא.
באתי הרי ממקום קטן , אני לא אעיז.
באתי מעוני. אדם עני תמיד נשאר אדם עני הרי.
גזענות? פחח בדיחה. כל חיי התייחסו אליי
שונה וניסו לחפש את גודל הכיסים שלי,
וכעת הן מתמלאות.
בחיי לא פחדתי מגזענות.
התיאוריה הגזעית תמיד משעממת אותי.
לכן גם אף פעם לא נעלבתי מאנשים משעממים.
הכל תמיד.. משעמם.. מה הייתי עושה
אם לא הייתי מפתח את הפילוסופיה האובססיבית
הזאת של האיש הזה?...
כן.. אהבתי את זה.. את זה? אותם..
הם הלהיבו אותי. אכן. אבל לא בגלל מי שהם היו, אלא בגלל ש
כל אחד מהם יש אש דגולה, גדולה, וכל כך
יפה !
כל הסופרים.. במיוחד המדענים הכי גדולים.
מה הוא האדם , הרי שהוא יכול לחיות
בצל של אש אחרת , או לפתוח אש משלו..
קטנה בהתחלה נכון. אין להכחיש זאת.
אבל לאט לאט , האש גדולה
ובוהקת. ועוד אנשים מצטרפים ,
ולפני ששמת לב.. אתה לא לבד.
האם אני אשתחל כמו עכבר בדרכי לחריץ
הקטן בקצה החדר? יהיה זה מצחיק.
אני יודע את דרכיי.
אני אפילו לא חושב שאני רוצה להשתחל.
הרבה ניסו אני בטוח. נשמע משעמם שחושבים על זה.
הכל זה רק משחק.. ככה תמיד אמרתי.
מה חיי הקטנים והכל כך חסרי משמעות יכולים
לעניין מישהו?..
אני נר בקצה השולחן של סופר מפורסם ולידו העט נוצה , מטפטף.
שאני לא רואה את עצמי בכנאדם.
כן אני מבין שאני "אנושי" ויש לי ד.נ.א. אנושי.
לא מתכחש רק בגלל שזאת עבודה בעולמנו הפיזקלי.
אני מכונה מכיניסטית שנוצרה במקרה ומונעת על ידי
כוחות פיזקליים למעשה עצם המחשבה של לכתוב את הפסקה
הזאת כבר נגעה מראש וכל שנשאר לי הינה האשליה של
רצון חופשי.
שלמעשה שום דבר הוא ללא מעשה חופשי,
כולנו הרי רק רוצים את התירוץ הזה לאחוז בו.
עוד דרך שבה אנחנו מנסים בכוח לעשות הפיכה
במציאות שלנו. יצורים חלשים שלא מסוגלים
להרוג את האגו של עצמם על מנת להבין שהם לא
יותר מרובוטים קרים שמונעים על ידי רצונות ניורולוגים
כימאיים בראש.
אוהבים את האשליה של זהות.
אנחנו כל כך פוחדים.... אז אנחנו ממציאים הגדרות מזוייפות
"אני יהודי" "אני גבר" "
"אני ישראלי" " אני ימני"
אבל לא אוכל לחיות את חיי בדרך משעממת..
אם כך זאת האמת והאמת הינה אבסורדית,
אז אבסורדית שתהיה !
החיים זה טירוף , רק כשהאדם מבין
שאין משמעות לחייו רק אז הוא יכול להיות
חופשי באמת !.
מה זאת אהבה אני תוהה..
האםבובה היא דבר חופשי, אפילו אם היא מוחזקת על ידי חוטים?.
אני תוהה..