סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Phoenix Dust

I came to life from the ashes
לפני 4 שנים. 31 במרץ 2020 בשעה 13:26

תשחררי כבר את החומות שלך!

סוף העולם הגיע ואת עדיין נרקבת בבדידות שלך כי משחקי אגו זה כזה כיף.

הוא צריך לרשום הודעה,

הוא צריך להשקיע...

בסוף את משקיעה מאמץ שלא להשקיע ונשארת לישון במיטה ענקית לגמרי לבד כשכל מה שאת משתוקקת לו כ"כ זה לפנות מקום בארון לבגדים שלו.

ואז... להסניף אותם.

לגהץ לו חולצה מכופתרת כי הוא פאקינג סקסי בלוק מחוייט.

שניחוח הבושם שלו ימסטל לך את האף וכל מה שתרצי לשארית חייך זה להרדם בתוך העננה של הריח הזה שלו.

ולהיות משוייכת...

למה אני רוצה להרגיש משוייכת?

האם כל מה שאני מסתכם בשאריות של התנהגויות פרימיטיביות מהעבר שהאישה צריכה להביא ולגדל את הצאצאים והגבר לפרנס ולדאוג למשפחתו?

למה אני לא מצליחה לשחרר את זה...

התפיסה הזאת מיושנת ושייכת לעבר,

ועדיין הגוף שלי חרמן לגבר אלפא.

פ י ז ד ץ

תצוד אותי כבר!

ivy​(נשלטת) - לא מיושן. כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה, גם אם זה מסתכם בלהביא ילדים ולשבת בבית, זה יותר מתקדם מלהכנע לתכתיבים מתקדמים כביכול
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י