היום דיברתי איתה – הקול שלה היה רגוע אבל מלא ביטחון, כאילו היא כבר יודעת בדיוק איך הערב הזה ייראה.
היא רוצה שאגיע לשרת אותה יחד עם בעלה.
היא תביים אותנו, תקבע את התפקידים, תשלוט בקצב, תכתיב מתי לגעת, איפה, ואיך.
אמרה שיש לה צעצועים… והטון שלה גרם לי לדמיין את היד שלה שולפת אותם לאט, מניחה אותם על השולחן אחד-אחד, בזמן שהעיניים שלה בוחנות אותנו כמו טרף.
אני כבר מדמיין את המעמד – היא עומדת בראש, הבעל שלה לצידה, ואני למטה בהיררכיה, כלי משחק בידיים שלה.
לפעמים היא תפנה אליי ישירות ותצווה, לפעמים היא תשתמש בבעלה כדי להפעיל אותי, ולפעמים היא תעמיד אותי מולו – שנינו מבצעים את הפקודות שלה, אחד על השני.
יהיו רגעים שאעמוד בצד, רק אצפה, כי היא תרצה שאחכה, שאהיה רעב לפקודה הבאה, ואז תחזיר אותי למרכז המשחק.
אני אהיה הגשר ביניהם, הכלי שדרכו היא תחבר את שניהם יחד.
אנחנו השחקנים שלה, והיא הבמאית – כל מילה שלה חוק, כל מבט שלה מצית אש מתחת לעור.
עכשיו אני רק ממתין לערב… ולגלות עד כמה רחוק, ועד כמה עמוק, היא מתכוונת לקחת אותנו.