הלילה היה חמים, כזה שגורם לעור לבעור עוד לפני שנוגעים
האור הרך מהמנורה נשפך על גופו, מטיל צללים רכים על הקימורים שלו, ואני כבר מזמן הייתי אבוד
הוא לא היה שרירי, לא נער צעיר ורזה כמו רבים אחרים שפגשתי
הוא היה גבר אמיתי, מבוגר ממני בעשרים שנה, יפה בצורה שקשה להסביר, מלא במקומות הנכונים – בדיוק איפה שהגוף מבקש מגע
החום שלו עטף אותי עוד לפני שנגעתי בו, כמו בית
כל קמט קטן בפניו סיפר סיפור, וכל מבט שלו גרם לי להרגיש קטן ונראה בו זמנית
הריח שלו, העור שלו, הקול הנמוך כשהוא נאנח – הכל גרם לי להרגיש כמו חיה משוחררת, כמו דרקון רעב
רציתי לטרוף אותו, לאט, ברעב שאי אפשר להרגיע
לא רק לשלוט בו, אלא גם להבין אותו
להיות שם בשבילו, לאהוב אותו ולתת לו בדיוק את מה שהוא צריך, גם אם הוא עצמו עוד לא יודע להסביר במילים
בתוך הראש שלי נשמעו שני קולות
האחד היה חם ורך, לוחש לי בעדינות
אתה כאן לאהוב. להרגיש אותו, להקשיב למה שהוא לא אומר בקול, אלא משדר דרך הגוף שלו. דרך הנשימות, דרך הגניחות, דרך הרעידות.
אתה כאן כדי לגרום לו להרגיש בטוח, מסופק, נאהב. זה לא רק שליטה, זו ריקוד משותף שבו אתה מחזיק את החוטים – אבל גם נותן לו למשוך אותך בחזרה.
והקול השני… קר וחד, כמו סכין
אל תטעה, אתה לא שולט בכלום, הוא לחש
אתה רק כלי. גחמה של הרגע. אתה חושב שאתה מוביל, אבל האמת היא שהאש שבתוכך שולטת בך. בסוף, היא זו שמחליטה.
הידיים שלי החליקו על גופו, לא על שרירים מתוחים אלא על רכות שמזמינה אותך להיעלם בתוכה
כל מגע היה גם פקודה וגם שאלה
אצבעותיי שרטטו על העור שלו קווים עדינים, לפעמים רכות מנחמת, לפעמים כאב חד שמחזיר אותו לרגע
שמעתי אותו נושם בכבדות, הרגשתי איך הגוף שלו נמס מתחתיי
כל גניחה שלו הייתה כמו משפט שהוא לא אמר במילים
ואני… הבנתי
ידעתי מתי להאיץ, מתי להרפות, מתי לתת לו להרגיש אבוד ומתי להחזיר אותו לחוף מבטחים
הקצב גבר, האוויר הפך כבד, ואנחנו שנינו כבר היינו ספוגים זיעה וחשק
ראיתי את המבט שלו – הרגע שבו הוא שבר את כל המחסומים – ואז שמעתי את הצעקה
את הנשימה האחרונה לפני שהוא קרס לתוך המיטה, רועד, מותש, מסופק
ואני נשארתי זקוף, הגוף שלי עדיין בוער, דופק מתפרץ כמו סופה
תשוקה טהורה, בלתי נגמרת
הקול הראשון לחש לי
תשכב לצידו. תחבק אותו. תראה לו שהכל היה בשבילו, שאתה כאן בשבילו, לא רק מעליו.
והקול השני גיחך בזלזול
אתה רק משקר לעצמך. אתה לא שולט בעצמך, אתה נשלט על ידי הרעב שלך, על ידי האש.
הוא הביט בי, עיניו מלאות בלבול, מתיקות של ילד בגוף של גבר
"אתה… לא גמרת," הוא לחש, הקול שלו חצי התנצלות, חצי שאלה
החזקתי את פניו בידי, ליטפתי את הלחי שלו, מרגיש את הרכות שבה, מחייך חיוך רך
"אני לא צריך," אמרתי בשקט
"אני נהנה מזה, מהדרך. מהלהרגיש אותך מתפרק מתחתיי
זה השיא שלי."
הוא נאנח, מבולבל, כאילו המילים שלי לא הספיקו לו
ראיתי איך המחשבות רצות בראש שלו
אם הוא לא גמר, אולי לא הייתי מספיק טוב
אולי הוא לא רצה אותי באמת
אני שומע את הנשימות שלו, את הרעד הקטן בגופו
הקול הראשון בתוכי מדריך אותי
הקשב. הוא מבקש ממך הרגעה, הוא מבקש לדעת שהוא מספיק.
נשכבתי לצידו, מחבק אותו חזק, מרגיש איך הרעד בגופו שוכך
"אל תיקח את זה אליך," לחשתי באוזנו
"כל שנייה איתך הייתה מושלמת. אני לא צריך להגיע לסוף כדי לדעת כמה זה היה מדהים."
הוא עצם עיניים, נשם עמוק, ואז פתח אותן שוב וחייך חיוך עייף
הרגשתי איך כל האנרגיה שלנו עוד רועדת בינינו, חשמל מתמשך שלא נעלם
"קדימה," הוא לחש, קולו עדיין צרוד
"בוא נתרענן לפני שאנחנו מתפרקים לגמרי."
קמנו לאט מהמיטה, גופות דבוקים מזיעה ותשוקה, והלכנו יחד למקלחת
המים החמים שטפו מעלינו את כל השאריות של הלילה, אבל לא את מה שבער בפנים
עמדנו קרוב, המים נוזלים בינינו, ואני שוטף בעדינות את גבו, נותן למגע שלי לספר את מה שהמילים לא הצליחו
הוא השעין את ראשו לאחור, עיניו עצומות, פולט גניחה רכה
באותו רגע הרגשתי שוב את שני הקולות
תאהב אותו, לחש הראשון
תבין אותו גם כשהוא לא אומר כלום. כל נשימה שלו היא פקודה, כל אנחה היא בקשה.
תן לו להרגיש שאתה כאן בשבילו, לא רק בשבילו, אלא איתו.
והקול השני לחש קרוב יותר, חד יותר
אתה לא שולט על זה. גם עכשיו, זה לא אתה שמוביל – זו האש. אתה רק רוקד לפקודותיה.
חיבקתי אותו מאחור, המים עוטפים אותנו כמו מעטפת אחת
לחשתי באוזנו, שפתיי נוגעות בעורו
"אתה יודע… בשבילי, גם הרגע הזה – המקלחת, השקט – הוא חלק מהקסם.
אני לא צריך גמירה כדי להרגיש שלם. אתה מספיק לי."
הוא הסתובב, הביט בי עם המבט הזה שממיס אותי כל פעם מחדש
"אתה משוגע," הוא אמר בחיוך קטן, ואז משך אותי לנשיקה חמה מתחת למים
נשיקה שהייתה יותר הודיה מאשר תשוקה
כשיצאנו מהמקלחת, גופנו עטופים במגבות, האש בתוכי עדיין בערה
אבל הפעם היא בערה בשקט, כמו גחלים חמות
כי הבנתי ש
שני הקולות שבתוכי יכולים לחיות יחד
אני גם זה שמוביל וגם זה שנשלט
וזה היה לא פחות ממושלם.