אני יכולה שוב לכתוב עד כמה מסביב לי הכל שדה מוקשים, כמה קשה ומעייף ללכת ולהתפוצץ כל הזמן. כמה לא נוח שהכל וכולם צריכים להתהלך על קליפות ביצים סביבי שמא אבהל ואתפוצץ אפילו בלי עזרת מוקש.
אפשר לפרט כמה חלשה אני מולם, כשנושפים לכיווני ישר עולה באוויר לסופה. כמה עלובה כשמתקפלת מכל צליל וצורחת לעצמי שלא- הגוף לא מקשיב ובורח כאילו לברוח ולהתחבא בשיחים זאת הדרך היחידה וגם שם השדים איכשהו מוצאים אותי. כמה חסרת שליטה בתוך חוסר האונים שאני.
•○●♡●○•
אני חזקה כשמכים אותי.
חזקה כשהחגורה נוחתת
חזקה כשמים קפואים זולגים לי בין השדיים
חזקה כשמקופלת וקשורה, קשורה ותלויה, תלויה ומקופלת
אני חזקה כשמכים אותי.
חזקה כשבאה הסטירה
חזקה כשצריך לעמוד על הברכיים כל היום בשביל לנשק ולאהוב את שלך
חזקה כשחיבוק נהפך לתהום של עצב קיומי
חזקה כששיניים תולשות ממני
אני חזקה כשקורעים ולוקחים בכוח
חזקה כשצריך לבכות
חזקה כשצריך להתשמש בי בשביל...
אני חזקה בזמן שמכים בי,
ולפעמים גם קצת אחריי.
