חג המולד קרב. בחוץ נשפה רוח מקפיאה וירד גשם. המנזר התעטר בשלל קישוטי חג ועצי אשוח. נראה כי מצב הרוח של הנזירים עמד בניגוד מוחלט לסערה שהתחוללה מחוץ לחומות.
עברו שבועיים מהכניעה של הנזיר אליי. שבועיים בהם היה מגיע כל בוקר ללקק את הפות שלי והישבן המתוקים וכל לילה היה מגיע לישון במיטתי כדי אוכל להפיק את מלוא ההנאה מהזין שלו. במילים אחרון השיגרה הטובה והמהנה.
אב המזנר קרא לי למשרד שלו.
" צהריים טובים, מריה. יש לי עניין חשוב לדון איתך לגביו. בימים הקרובים יבקרו אצלינו נזירים מהמנזר הגדול . הם יגיעו להתארח ביחד עם ההגמון. זה כבוד גדול בשבילינו והזדמנות לקבל תמיכה נוספת מהכס הקדוש. הנוכחות שלך במנזר, אומנם נעימה לנו, לא תהיה מובנת להגמון ולכן את צריכה לעזוב."
פני נפלו. " כל כך טוב לי איתכם. נראה שגם נזירים נעים בחברתי. האם יש משהו שאפשר לעשות? הרי לא תזרוק אותי החוצה בחג המולד."
אב מנזר חשב מעט וענה בטון מהוסס. " אני מניח. שתוכלי להישאר אם תתחפשי לאחד הנזירים. אני לא מרגיש בנוח להונות את הוד קדושתו. יחד עם זאת אני בהחלט רואה שיפור במנזר מאז שהגעת. כך נעשה. תיקחי את החדר של האח מיכאל, הוא יוצא בשליחות סודית עבורי ותיקחי גם את שמו. נצטרך רק לעשות משהו עם השדיים הדגולים שלך. "
האמירה האחרונה של אב המנזר הייתה מוזרה בעיני , אך לא המשכתי לשאול שאלות.
למחרת העברתי את הדברים שלי לחדר של הנזיר מיכאל. הגלימות הגדולות שלו כיסו את הירכיים הנשיות והרגליים המלאות, אך השאירו את השדי בולטים. הייתי צריכה פתרון יצירתי .לקח לי יום שלם למצוא פתרון . כל אותו יום הסתובבתי עם הגלימות של הגדולות כששדיי מתנדנדים עם כל צעד . כשהסתובבתי המסדרונות הצרים של המנזר. נתקלתי מדי פעם בשדיי בנזיר כזה או אחר. הרבה חיוכים נבוכים ואיברים זקורים היו במנזר באותו יום.
בונוס נוסף. עכשיו החדר שלי צמוד לחדר של הנזיר שלי .
