וידויים

חזרתי לשגרת עבודה מלאה. 

זה פוגע במפגשים עם הכלבלבים שלי.

מצאתי את עצמי מתלבטת אם שווה להמשיך בעומס העבודה הזה. אולי כדאי להשאיר יותר זמן בחיים שלי למפגשים מהנים.

מצד שני כמובן שמחה שאנשים מרגישים בנוח להגיע ולדאוג לעצמם. כמובן שנחמד שיש פרנסה .  

מלכוד.  

מתקשה למצוא זמן להמשיך לכתוב. 

 מרגישה תסכול וחשש שהשגרה תיקח את הדברים שהשגתי לעצמי בזמן המלחמה. דברים טובים.  דברים שעזרו לי להתמודד עם המצב הקשה. דברים שעזרו לי לראות אור בתקופה מאוד חשוכה. לעבור אותה ולצמוח.

אני כל כך רוצה שהחטופים יחזרו הביתה והחיילים ילכו לנוח וכולנו נשקם את החיים שלנו. מצד שני אני רוצה להשאיר דברים מסוימים בדיוק איך שהם עכשיו. שהכלבלב שלי קרוב אליי. ויש לי את כל הזמן שבעולם לשחק אתו.   

תודה