הרמוניה

מנסה להבין מה קורה לגוף שלי... למה זה כל כך מרגיע אותי?
 

אולי התנוחה של האגורה (שם הקשירה הספציפית הזאת) וחוסר היכולת לעשות כל מיני דברים חסרי ערך...

גיליתי לאחרונה שאני היפראקטיבית, אז קצת לשבת בשקט ולסתום עושה לי ממש טוב.
 

אני קושרת את עצמי כל פעם יותר חזק וכשאני נשענת אחורה לשכיבה החבלים מתהדקים עוד יותר, עד שזה כואב מאוד... אז כואב לי עכשיו בכפות הרגליים, בצד של הבטן כי החבל לוחץ, בעצם האגן השמאלית, בירך, קרוב לברך..
 

עכשיו מרגישה פתאום דופק בכל אזורי הממשק של החבלים אחד עם השני.

 

הנה עכשיו הדופק נרגע ומתחיל להיות לי קצת קר...
למה אני אוהבת את התחושות האלה?

 

אולי כי הן מחליפות את הכאב ואחת את השנייה ממש מהר...
 

קיבלתי אישור מהאל שלי לפררוש.. לא מאמינה לעצמי שזכרתי את זה רק אחרי שהתחלתי לקשור😒 פאק מי...
 

(10 דקות מסיום הקשירה)

 

הנה עכשיו מתחילים נמלולים בבוהן... כל שאר התחושות נעלמו, תכף יגיעו חדשות.

 

זה פאקינג מדהים!!!!

איך לא כולם עושים את זה כל הזמן?
 

(15 דקות מסיום הקשירה)

אוקיי. עכשיו נרדמה לי הבוהן, כל כף הרגל נמלולים, גם השנייה. נראה כמה זמן ייקח לכל פלג הגוף התחתון להירדם.
  

(20 דקות מסיום הקשירה)

מתחיל לכאוב, כפות הרגליים חמות, שורפות.

כואב לי, מתחילה לזוז.

מרגישה את הדם זורם לי בורידים, אמאלה איזה הרגשה ממכרת!
 

(25 דקות מסיום הקשירה)

לא מרגישה את כף הרגל, אולי הגיע הזמן לשחרר?

נהה עוד קצת..
אווה איי אחחחח
כואב כואב כואבבב
 

איך אני אשחרר עכשיו? האל בדיוק התגלגל עליי מתוך שינה, אין מצב שאני זזה.
היו שלום כפות רגליים. שירתתן אותי היטב.
 

(חצי שעה מסיום הקשירה)

האל התגלגל בחזרה לצערי:(

אני כל כך נהנת, אבל מבינה שאם לא אפרום את עצמי עכשיו, הרגליים לא יעבדו והנסיך יישאר בגן עד מחר.
 

התיישבתי, החבלים מתוחים אבל הרבה פחות. גאה בעצמי ששמרתי על הטנשן.

הגיע זמן לשחרר...

 

אז עכשיו יש מלא סימנים יפייפיים ונשאר כאב עדין בכף הרגל... סיום מתוק לחצי שעה של שקט ותזוזה מוגבלת. עם הפררוש שעכשיו אני יכולה לאכול, בכלל מתוק לי:)

 

נחמד לתעד חוויה כזאת.. הלוואי אעשה את זה מתישהו מהאוויר.

עדיין לא מצאתי את התשובה לשאלה בתחילת הפוסט. אעדכן, אולי אמצא בפעם הבאה.

 

הולכת לטייל לי אל הגן של הנסיך, עם הרגליים מלאות הסימנים היפים שלי:)

 

יום מדהים.

👑💜

כך נפתחה ההודעה, של המשימה הכי טובה שנתתי לגורה לעשות:

 

הלב הגדול שלך

העיניים הירוקות

את איך שאת מסתכלת עליי

הצחוק שלך, שהכי מיוחד בעולם.

האינטיליגנציה שלך

העומק שבך

החיבוק החם

הכרבולים איתך בלילה

את החיוך המשגע שלך.. שמלא באור

את השיחות איתך

את הנשיקות שלך

את המיניות שלך

את הסקסיות שבך

את הצד הקשוח שלך

את הצד האימהי שלך

אותך עם איפור

אותך בלי איפור

את הלק השחור שלך

את הרגליים שלך

נקודות החן שמפוזרות על הגוף שלך

בפרט זו שליד השפתיים

את הירכיים שלך

את התחת שלך

את הציצי שלך

את השיער שלך

את השפתיים שלך

את האהבה שלך לטבע

שאת מחשקת

את הטיולים איתך בבוקר

את הרגישות שלך

את היציאות שיש לך לפעמים..

את השירה שלך

הקול שלך

כשאת שורקת שירים

את הבדיחות על הכלבה

את הידיים הנעימות שלך

את הגובה שלך כשאת מעליי

את הכנות שלך

את הקשב שלך

אני אוהבת כשאת עם פיג׳מה חמודה

ובחצאית (כל דבר שאת לובשת בעצם)

את החוזק שלך

את הלביאה שאת

את מבשלת אורז טוב

את האהבה שלך לילדים

את זה שאת יודעת איך לעשות כל דבר כמו שצריך

שאת יודעת הכל

את איך שאת הוגה מילים

את הנשיכות שלך

את הסקיל שלך בלישון

שאת לא נעלבת סתם

ולא פוחדת מכלום כמעט

את מושא להערצה

את מלאה באהבה

מלאה בנתינה

את הנשיות שלך

את השקע בצוואר שלך

את הפשטות שבך

את הדברים שאת מתלהבת מהם

את הסבלנות שלך

את הצד המורתי שלך

את האהבה שלך לפררוש (פררו רושה)

את הרגליים שלך במגפיים

את הנחישות שלך

שרירי הגב שלך כשאת מתאמנת

את קושרת מעולה

אני אוהבת שאת לוחשת לי מילים בלי לדבר בכלל.

את הטעם שלך במוזיקה

את הכתיבה שלך

את היצירתיות שלך

את העדינות שבך, והרוך

את הכוח שלך להתגבר על הכל.

את האמונה שלך

את האופטימיות שלך

את הקסם שבך.
 

✨

 

את זה היא לא הכניסה לרשימה, רק בסיכום בסוף, אז אני מצטטת משפט אחד:

 

את איך שאת גורמת לי להרגיש.

 

וזוהי, הצלחה.
אוהבת אותך, גורה קטנה שלי😘
שעושה בהצלחה את המשימות המורתיות שלי.

נראה מי ינחש מה אני מלמדת לפי המשימה שניתנה לגורה המדהימה שלי.

 

שבת מלכה!

👑💜

 

 

בהמשך לתמונה מהפוסט הקודם, עברתי על הבוק כהרגלי כדי לראות כמה עוד מהנפלא שבי יש לי מצולם.

שמתי לב לדבר הבא:

מלמטה, התחת שלי נראה ממש גדול.

 

 

ומלמעלה, ממש קטן וחמוד

 

תודה לך על זה אל שלי, יודעת שככה^ אתה אוהב אותו.

ועוד דבר ששמתי לב אליו, זה המדבקות החמודות האלה בתוכנת עריכה בטלפון. 

מקסים, לא??

 

יום תחת שיהיה לכם.

רק תסתכלו מהזוית הנכונה:)

 

 

💜👑

 

 

 

שיש פה אנשים שלא מבינים את הפואנטה.

אם פניתם אליי כי אני נראית כמו אישה איכותית (שולטת, נשלטת who the fuck cares) אל תדברו איתי כאילו אני אחת שאספתם מהפח הירוק בתקווה.

אל תשלחו לי הודעות עם שגיאות הקלדה וללא סימני פיסוק. אני מורה, זה לא לרמה שלי.

אם כבר הגבתי לכם, תודו לי קודם כל על התגובה כי זה נדיר שאני מבזבזת את זמני היקר על שטויות כאלה..

אם כבר התקדמנו ויש אופציה לסיטואציה בינינו
 

אל
 

תשקרו
 

לי.
 

למה לא להגיד את שמכם הפרטי?

 

כאילו אין עוד ליאור ודנה בארץ. אז אם תציגו את עצמכם אני אפרוץ לכם לפייסבוק ואמשוך לכם את כל הכסף מהחשבון?

די עם החרא הזה.

באותה מידה אתם יכולים להגיד שכרגע לא נוח לכם לחשוף את שמכם הפרטי. כמו שעשתה גורתי החכמה בתחילת דרכנו. היא גם אמרה שהיא לא שולחת תמונות עירום.. :)

אבל זה כבר לפוסט אחר שיבוא בהמשך...
 

אז אחרי שכמעט כלו טיפות סבלנותי, החלטתי להבהיר:
 

אני והאל שלי אכן מחפשים לצרף: עדיפות לאישה, אפשר גם זוג. לשלוט בה או בהם, בכל מיני קונסטלציות מעניינות. 

יש לנו גבולות מאוד ברורים ושני מוחות מאוד יצירתיים.

אני סדיסטית.

גם הוא, אבל יותר מעניין אותו להרביץ לך מנטלית.

שנינו דומיננטים, רגישים, מטופחים, בכושר, ונראים בן של זונה.
 

רק הודעות נעימות לקריאה ומכובדות יענו.

למתקשים: אם לא התייחסתי אליכם, תוותרו.

 

ולאלה שניתן לקטלג אותם כאן כאיכותיים, אני ממש שמחה לקבל את ההודעות שלכם. מחמיאות, מנומסות, מכובדות ונעימות לקריאה.

תודה לכם שאתם קיימים וגורמים לי לא לאבד תקווה באנושות.

 

קחו, כי בא לי להשוויץ שככה אני עובדת מהבית בימים טרופים אלה.

 

 

 

👑💜

 

עורכת כי זה מוגזם כמה שזה לא הובן:

לא מחפשים נשלט.

לא מחפשים שליטה 24/7.

רק הרפתקאות ולהנות.

לא מחפשים נשלט.

לא.

 

 

 

 

שכל מה שאני צריכה לעשות כדי להוציא ממנו את מבט החיה, זה להסתובב בבית קצת ערומה

לזרוק הערה שנונה או מילה מלוכלכת באמצע שיחה רגילה..

או מבט סקסי ולצבוט לעצמי את הפיטמה

לפעמים יש לו משהו חשוב לעשות ואני נאלצת להסתובב בבית בחוטיני ספורט שלי

או

לרדת על הברכיים ולנשק לו את המפשעה

להגיד לו שאני רוצה רק למדוד את הפלאג-זנב החדש..

 

והוא, האל שלי.. מיד מנצל את ההזדמנות לזיין אותי עד שתצא לי החרמנות התמידית הזאת מכל החורים.

ואני מקבלת אותו, כמו חנות יילו, הכל פתוח ופרוס,

גם התחת

גם הכוס..

נרגשת ללקק את הביצים היפות שלו ולהתמלא בזרע האלוהי,

כל פעם מחדש.

אבל מה שאתה עושה לי בגוף אל שלי

לא משתווה למה שאתה מחולל לי בראש

ואיך שאתה ממלא לי את הלב

כשאתה כל הזמן כל כך דואג ואוהב

מחזיק, תומך ומושך אותי אליך...

כמו קוסם, אתה תמיד יודע איזה קלף לשלוף

כדי שאוהב אותך כך בחזרה, עד אין סוף.
 

 

מוד שירתי משהו...
 

שתהיה שבת מלכה.
 

 

 

 

 

👑💜

 

לצאת בערב.. לכל מקום.

להיכנס לאוטו ולסוע כל פעם למקום אחר בארץ כדי לשבת עם חברה לקפה.

להשאיר את הנסיך ללילה אצל סבא שלו כדי שהאל יוכל לקרוע לי את הצורה בשקט בצרחות בבית.

ללכת עם הנסיך לסבתא/סבא שלו ולהסתלבט על הספה בינתיים.

והכי התגעגעתי, לחדר כושר.

ללבוש חזיית ספורט וחוטיני תחרה. החוק מחייב גם כיסוי תחת, אז קניתי כמה טייצים נורא לא נוחים שעושים לי חלק תחתון יותר מדהים מהרגיל.

אבל ככה, בחזייה שמאלצת את הגב להזדקף ותחתונים שמרטיבים אותי מעצם לבישתם, אני הכי נהנת להרים משקולות ולהיקרע על אופני ספינינג.

 

 

געגועים לאימונים קשים.

 

 

💜👑

היא כתבה בענק על הלוח שלי איך שהיא הגיעה.

בתוספת ציור של כלב בולדוג עם משקפי שמש.

כזאת ילדונת...

היא ביקשה לעשות את המשימה הבאה ואני אישרתי.

 

 

איך אני אוהבת את הגורה שלי, אפילו לחשוב על משימות אני לא צריכה. עוד אפשר להגזים את המשימה הזאת, אולי המשך יבוא.

 

היא אצלנו בבית עכשיו, משחקת לה בטלפון שלה. תכף אתן לה סוכריה טעימה ללקק בין הרגליים שלי, לעונג שבת.

 

שבת רטובה לכולם.

 

💜👑

 

העבד הנחמד שכתב לי אדומה שהוא רוצה לפנק אותי במנוי, קיבל תגובה סרקסטית ומגחכת..

"נראה אותך".

והנה, יממה לאחר מכן חזרתי לזהוב.

הופתעתי בהחלט.

מה שיותר הפתיע אותי זה שכשרציתי להגיב בהתרשמות מהמחווה, הפרופיל של השפוט הנחמד נמחק.

מסתורי משהו...

 

אז אם זה היה פרופיל מזויף או לא, בכל מקרה תדע שהתרגשתי קצת.

קטע, היום יצאתי לחופש של 10 ימים מהעבודה, היישר לתוך הכלוב.

כלובי...

I tried to get out

But you keep pulling me back in

 

זכית בחיוך, אפס.

 

שיהיה סגר שמח.

👑💜

 

ובזה שברתי את הרצף של כותרות ה"שלי".

מספיק עם זה.. איזה שחרור לחופשי.

 

בחיים שלפני גברת קורונה דמיינתי מסיבה ענקית עם מלא אנשים באולם קריוקי מפואר. כולם שם, גם הנשלטים והחברים הפחות קרובים שלי.

אתמול חגגתי עם הגרעין החזק. חברים לכל החיים והמשפחה הקטנה והמדהימה שלי.

הגורה שלי הייתה חסרה לי.. לקח, ליום ההולדת הבא.

30  זה גיל כל כך... מרגש.

מעולם לא התרגשתי ככה להגיע לגיל מסוים.

מרגישה שעכשיו כשסגרתי את כל הפינות של מי ומה אני, תורי להתחיל את החיים האמיתיים. אני כל כך חזקה ובטוחה בדרך שלי ששום הר לא יוכל לעצור אותי.
 

30 בשבילי זה גיל שאת כל כך בטוחה בעצמך, שאת הולכת לקנות רכב חדש-ישן, בודקת קצת שוללת ובסוף יוצאת עם רכב מדהים במחיר מטומטם-כמה-שהוא-נמוך תוך פחות משעה מהרגע שנכנסת. מתנת יום הולדת ממני ומהאל שלי לעצמי.

פוסט על ניסיוני כנהגת (שודים) מובטח בנפרד.

דבר אחד חסר לי כבר הרבה זמן...

מסיבה.

אחת אמיתית כזאת, עם מוזיקה טובה. כזאת שאני יכולה להידבק לרמקול ולא ללכת להשתין כי היא שואבת אותי להישאר.

אני מפצה על זה בספינינג בחדר כושר כשאני לבד בחדר, עם המוזיקה שלי. שרה, צועקת כמו אמזונה וקורעת את האופניים. פעם בכיתי מהתרגשות...

אתמול פשוט אמרתי תודה.

על שניתנת לי המתנה להיות בריאה ולהנות ממוזיקה בצורה הכי טובה שיש.

על מי שאני ומה שהשגתי.

על החיים המדהימים שלי בגיל 30.
 

להיות נשלטת שינה את חיי. (לא צפוי פתאום, נכון? כן, גם אני הופתעתי).
כבר לא "מגיע לי".

תודה על מה שיש לי. כל דבר שאני מקבלת מקדם אותי ומבורך.

והתובנה הזאת, תעשה את העשור הבא של חיי, למדהים ביותר עד כה.

המתנה הכי טובה שקיבלתי.
 

👑💜
 

נ.ב

גם על הגוף שאני נמצאת בו, אני חייבת לך תודה אל שלי, בלעדיך לא הייתי מאוהבת בזו שבמראה.

 

 

 

 

 

בזמן האחרון אני מבינה באמת מהו כוח.

סבלנות. יש לי כוח על הנסיך שלי. אני משתמשת בו כדי לשכנע אותו שהוא בוחר את מה שהוא עושה, למרות שאני מחליטה כמעט על כל רגע שלו.

חמלה. אני מניעה את הכואבים סביבי להאמין שהכאב יעבור, עם הרבה אהבה וקבלה. לפעמים גם עם התנהגות רגילה, כזאת שלא הופכת את החמלה לרחמים.

בריאות. מסתכלת על עצמי במראה כל פעם שאני חוזרת מהמכון. היום נדהמתי במיוחד, ממש הגזמתי. קצת תזונה נכונה והשקעה עושה את ההבדל העצום.

אני מרגישה חזקה ומסוגלת יותר, הכל קטן עליי. נראה משהו מנסה ליפול עליי והוא יידבק בבעיטה לקיר.

השפעה. יש לי את הכוח לשנות חיים. העבד שלי טוען שכנראה הצלתי אותו ממוות. הוא עשה שינוי לטובה בחיים שלו בזכותי, בגללי.

אני סלע, ולא אבן דרך בחייו של אדם.

מיניות. לקבל ולתת מכות בסקס זה הדבר הכי טוב שקרה לי. איזה תחושת עוצמה אדירה יש במקום השולט, המחנך, המכאיב.

כמה כוח סיבולת יש בשיחרור השליטה וקבלת כל הבא ליד של האחד שאני בוטחת בו יותר מכולם.

אהבה. חיבוק ונשיקה מרפאים הכל. כוח על שיש לכולנו. חבל שלא כולם יודעים להשתמש בו. הנסיך מתחיל לדבר ולימדנו אותו שכשנותנים נשיקה הכאב עובר. הוא אומר מכה, אני נותנת נשיקה והוא מכריז עבר!

כל כך פשוט...

אושר. כמה אושר יש בחוזק.. ביטחון והקלה.

אין מכשולים בחיים, רק אתגרים. אני יכולה לעבור את הכל.

 

וגם אם לפעמים אין לי כוח, אני מספיק חזקה כדי להודות בזה, ולנוח.

 

וזהו המסר שלי אל בני ה-20 שעוד 6 ימים כבר לא אהיה חלק מכם:

אל תפחדו משום דבר.

תשקיעו בעצמכם, אתם הנכס הכי גדול שלכם.

 

עד כאן סיפורי סבתא, 

בקרוב בת 30.