|
|
|
כל כך שייך לו. כי הוא מטפל בו יפה, מכאיב ומענג כמו שהבעלים הקודמת אוהבת.
מסתכלת בטלפון שלי, תמונת המסך היא שלי ושל האל שלי בחולצות שחורות, תאורה מדהימה, והוא, נראה כל כך טוב שבא לבהות ולבכות.
אני לא מאמינה שגבר כזה מדהים שלי.
הוא שלח את התחת למשימה, שכל כך נהניתי לעשות.
הכל בשבילך יוצרי.
(גם העיצוב המהמם שיש לי זמן עכשיו לעשות😍)
אתה הופך אותי לטובה יותר בכל דבר.
אל שלי יקר, לא רק תחת, כולי שלך.
אוהבת אותך הכי בעולם.❤
👑💜
היה לילה קצר ושקט. בדיוק במידה. קמתי לצלילי קולה העורב של עדן בן זקן:
שהכריחו אותי לעוף מהמיטה ולהתחיל את היום בלהפריע לשכנה המסכנה שדפקה לי בדלת כשהיא חצי מתה עדיין, התחננה שאנמיך.
לקחתי החוצה קפה ומשהו לעשן, וגם חבל או שניים.
בוקר נופש, ככה מתחילים.
אחרי ששתיתי את הקפה שלי ועישנתי קשורה, מביטה לנוף מהמם ומעכלת שיש לי יום שלם לבד, פרמתי את עצמי תרתי משמע והתחלתי לעבוד.
חשבתי לי בזמן שהייתי קשורה, כמה הקשירה מאזנת. כי אני משוחררת מצד אחד, אין צורך להפעיל שום שריר, החבלים עושים עבורי את המאמץ. מצד שני, אני לא יכולה לברוח. כל פעם אחרי שאני קושרת ומתירה, אני מרגישה העצמה. הצלחתי לגרום לי לא לברוח, ואני אחליט מתי לפרום, כשהכאב כבר יהיה מעבר לנעים.
מדהים כמה קשירה יכולה להיות משחררת.
*חייבת ללמוד לעשות TK לעצמי.
שיהיה יום פורה ומשחרר.
👑💜
לפני כמה שבועות התפלפתי קצת.
הרגשתי חנוקה מלהיות אמא, נשלטת, שולטת, בת, כלה, אישה ומורה.
ביקשתי חופש אמיתי כזה, בלי נשלטים, הנסיך, הבית, בלי האל שלי.
אפילו בלי הכלבה.
האל היקר שלי שדואג לי שאהיה תמיד במיטבי, שלח אותי ליומיים בקיבוץ.
אז עכשיו אני כאן לבד, עם המחשב שמחובר למערכת מעולה, העישונים שלי, הספרים והקפה.
והדובי שקניתי לחברה שהשתלטתי לה על הבית.
שנים רציתי לנצל אותו.
אז אחרי שעשיתי כל מה שאני צריכה, עשיתי סוף סוף מה שאני רוצה, בזמן שאני רוצה.
יצא לי יפה...
ובמבחן התוצאה, הדובי לא ברח:)
לא אוכל להעביר במילים כמה אני אסירת תודה על מה שמתאפשר לי בחיים שלאחרים לא.
אפילו בכיתי קצת היום מרוב אושר.. עלה בי פרץ התרגשות מההזדמנות הנדירה שקיבלתי, להקדיש את הזמן רק לעצמי.
עכשיו כבר חושך, אין פה שקיעה יפה מהמרפסת כמו בבית. אבל השקט הזה שמלא במוזיקה שמחה ואמיתית בלב, פאקינג מבורך.
מתגעגעת לנסיך, לאל ולגורה שלי.
אתם תמיד במחשבותיי.
💜👑
ערב נפלא.
אני משתמשת הרבה ביוטיוב בכל מיני מצבים. לאחרונה עולות פרסומות מדכאות על ילדים שחלו בסרטן באמצע הפלייליסט של אימון הספינינג שלי.
לא שיש לי משהו נגד פרסומות כאלה, להפך, אם זה עוזר להם - מה טוב.
אבל כנות, זה מדכא.
לכן ביקשתי מהאל שלי מנוי ליוטיוב וקיבלתי סירוב.
חשבתי על זה רבות והחלטתי שיותר הכרחי לי לשמוע מוזיקה בכיף וברוגע, ולבחור לעצמי את הוייב, מאשר להעלות תמונות לכלוב.
אז עם כל האהבה והרצון הטוב להמשיך לתחזק את המנוי כאן, אכתוב מעתה במילים בלבד, למען תישמע מוזיקה ללא הפרעות, פרסומות, דילוגים ודיכי בלב.
ולמי שמתעניין איזה וייב נהרס לי עם הפרסומות האלה כשאני בחדר ספינינג ענק וחשוך, לבד על האופניים, עם המוזיקה שלי במערכת הגברה של מועדון:
שבת מקסימה.
💜👑
שלשום אני והגורה חגגנו חצי שנה של קשר.
היה לה חשוב לציין את זה, מאורע חגיגי, ציון דרך.
בחרתי את המקום המושלם לפיקניק שהיא הכינה לי. לחם, ריבות, פסטה וסחוג מעשה ידייה, וגם כדור שוקולד עצום שהוא לא באמת משוקולד... מיינד פאק.
היא חלצה את סנדליי ועשתה לי מסאז׳. הגישה לי אוכל ושמפניה. הפתיעה אותי במטעמים ויצרה ברכה מושקעת וסגולה.
ניגנתי לה בגיטרה שיר שכתבתי שמדבר על האלימות ותרבות הסמים עם מנגינה אופטימית, מצחיקה וחביבה. היא הייתה כל כך מוקסמת שהיא בטח לא הקשיבה למילים בכלל...
ואז חנקתי אותה קצת וצבטתי לה את הכוס ונתתי לה מלא סטירות..
היה ממש כיף:)
חזרתי הביתה ובדרך חשבתי עליה, איזה גורה מוכשרת מצאתי לי, גם יפה וגם אופה, ציירת, קרקסנית.. על כמה שהיא הילדה הקטנה והמתוקה שלי, שצריכה לחגוג את הדברים הקטנים והם משפרים לה את היום כל כך..
כמה שהיא משקיעה בשבילי וטורחת, כדי להראות שהיא אוהבת אותי, את המלכה שלה.
כמה זה עושה לי טוב שיש לי אותה, הנשלטת הטובה ביותר שהייתה לי, והיא שלי לחלוטין. היא מרימה אותי מעליה ויורדת למרגלותיי בלי בעיה, שוברת מחסומים בשבילי ומענגת אותי עם הגוף המושלם שלה...
את קטנטונת..
את הגורה הטובה בעולם.
היה מושלם.
💜👑
טקס הקילור שלי היה כמו טקס חתונה שני. רק שהפעם התחתנתי עם אל ולא עם בחור צעיר בן 26.
זה היה בחורף, על שפת נחל מקסים לא רחוק מהבית. אני זו שכרעה ברך הפעם והוא שוב ענד לי תכשיט, הפעם מסביב לצוואר.
התרגשתי ונשבעתי שלא אשכח לו, שהוא הבטיח במעמד המיוחד הזה לא לעזוב אותי ולהיות איתי תמיד, לא משנה מה יקרה.
היה בהחלט מרגש, חבל שלא הזמנו חברים ומשפחה.
עברו עליי כמה ימים קשים מנשוא. התרחקתי מהגורה, מהעבד, מהאל, מהנסיך.. אפילו מעצמי. התנתקתי לחלוטין וחזרתי בריאה יותר. רק כשהבראתי שמתי לב שהטבעת שלי נעלמה. בעקבות הפעם ה800 שזה קורה, וגם פוסט של מישהי שאני לא מוצאת עכשיו שעשתה את זה ומתחרטת מאוד, הצעתי שאעשה קעקוע של טבעת. ככה לא אאבד אותה בחיים.
אז כשאגיע למשקל היעד שלי עוד קילו וקצת, יעבור חודש, ואעשה את הדבר שבראשי אני נגדו משחר לידתי. מעולם לא קועקעתי ויש לי עור רגיש, יהיה מעניין.
אז האל שלי החליט שהגיע הזמן להגדיר את הקילור גם בכלוב, אם זה כדי להשוויץ בי או כדי להרחיק מזיקים, ממש לא משנה לי, העיקר שכולם יודעים שאני שלו, של האל השולט שלי שאין שני שלו.
אוהבת אותך האחד שלי❤
היא בדרך כלל רק של המלך שלי *ערוך אחרי שקלטתי כמה מכות אני הולכת לקבל על זה*
לפעמים גם שלי כשהוא רוצה לראות אותי נרטבת ומתפתלת בשבילו.
אתמול קראתי לגורה לבוא לקבל חיבוק...
היא הייתה צריכה אותו די דחוף ואני רציתי לתת לה אחד חזק וגדול.. (עדיין מדובר על חיבוק).
אז אחרי חיבוקים מיליון ומילים שעושות טוב על הלב, התיישבתי עליה בספסל האחורי ברכב שלה.
התחרמנתי ממנה...
ליטפתי, נישקתי, משכתי וצבטתי את הפיטמות חסרות העצבים שלה (ברצינות בחיים לא ראיתי כזה כוח סבל. אולי יהיה נחמד לנקב אותן).
רציתי לזיין אותה כל כך.. אבל אני רוצה לחכות לסשן, שהאל שלי יהיה שם. זה לא הגיוני ובלתי אפשרי לי בלעדיו.
אז מכיוון שהוא רחוק אי שם בטבע עם חברים, קיבלתי אישור מיוחד לאונן בוידאו עם הגורה.
חוויה שמעולם לא ניסיתי. אני רק חשבתי על הגמירה שהייתי צריכה כל כך וקיבלתי הזדמנות פז לשדרג.
שלחתי את הגורה למקום חשוך ליד הבית שלי, שתשב ברכב ותאונן עליי מאוננת עליה.
אני שכבתי על מזרון על הרצפה, במקום עם כמות אור יחסית טובה, אווירה רומנטית משהו.
היא רצתה לראות ושינתה לי את הזוית כל הזמן, עד שהבינה שמה שחשוב זה שאני אראה אותה, אשתמש בה ואגמור.
הראתי לה טעימות ממני, צילמתי רגעים חשובים ושלחתי למלך.
כששאלתי אותו מה הוא חושב על התמונות הוא ענה במילה אחת, "מיוחד".
איזה מילה לתאר את מה שקרה פה...
הקשר שלנו באמת מיוחד. החוויות שאנחנו יוצרים מיוחדות, הרגש שלנו אחד לשניה לשלישית הוא נדיר, וההתאמה בינינו מדויקת.
שבת נעימה ורטובה...
💜👑
אז קרה מצב והגורה קיבלה יום חופש במפתיע, על אותו יום שהזמנתי את העבד.
טוב נו, אין ברירה. לא מוותרת על אף אחד מהם, אז תהיה פגישה.
הכנה קצרה לגורה, ווידוא לשניהם שאף אחד לא מהווה איום או סכנה לשני, והם הבינו שזה קורה.
העבד הגיע ראשון וחיכה ברכב. הגורה נכנסה ראשונה. אמרתי לה לשבת על המיטה צמוד לקיר ולא לדבר עד שאפנה אליה. היא כילדה/גורה שהיא ציחקקה לה ותהתה מדוע.
העבד נכנס אחריה, הניח את התיק ומיד ירד על ברכיו. כשהוא אצלי הוא הולך על שש מהסיבה הברורה וגם כי הוא יותר גבוה ממני... לא נוח לי שנשלטים מסתכלים עליי מלמעלה.
הראתי לו מה צריך לעשות ואחרי כמה הבהרות הוא החליף לבגדי עבודה והתחיל.
אני בינתיים ניצלתי את הזמן היקר לסתום לגורה את הפה, ולהרגיע אותה קצת. לבושה בגאג הסגול שלי התחלתי לקשור אותה כשהיא שוכבת על המיטה. יד ימין לרגל ימין ויד שמאל לרגל שמאל. צד ימין יצא מושלם! התלהבתי מידי כנראה והסתבכתי עם צד שמאל מעל לחצי שעה. אומנם לא יצא יפה אבל המטרה הושגה, היא לא הצליחה לברוח. כדי לוודא שהיא לא יכולה להתגלגל גם זרקתי לה כרית על הראש.
האל שלי הגיע מאימון ומיד נכנס למקלחת שדאגתי שהעבד יסיים לנקות עד בואו. כשהוא יצא ישבנו עם הגורה על המיטה ודיברנו, צחקנו, ליטפנו והתחבקנו ונוצרה לה אווירה מדהימה של אהבה, הכל הסתדר פתאום והרגיש נכון.
השגנו הרמוניה אמיתית.
העבד סיים והלך ושלושתנו התיישבנו לאכול ולראות סרט. היה אוכל מדהים שהמלך והגורה הכינו. הסרט גם היה נחמד. במיוחד שהגורה נגעה בי לכל אורכו והמלך חיבק אותי וליטף אותה. הוא רצה שהיא תיגע בי יותר, גם היא ביקשה, אבל משהו באווירה היה לי כל כך נעים, לא רציתי לשנות כלום.
השיחות של אחרי המפגש היו מאוד מכילות ומלאות אמפתיה. העבד התרגש מהדאגה שלנו לגורה ונהנה להיות חלק מהאווירה שנוצרה. המלך אהב את היום עם הגורה ואת הבית שנוקה ללא תלונות ואנרגיות מבוזבזות שלי. הגורה אהבה את המיליון חיבוקים שהיא קיבלה ולהתהלך לי בבית בחזיית תחרה (פעם הבאה את מורידה גם את המכנסיים).
ואני...
אני מאוהבת בחיים שלי.
יש לי הכל, וזה מסתדר אחד עם השני.
מה צריכה מלכה יותר מזה?
קוביות בבטן.
השלב הבא*
💜👑
מצאתי את הציור הזה שניתן לי מאחד הילדים בכיתה, ביום האחרון של הלימודים.
נשבעת שאני לא חובשת כתר בבית הספר...
אז גם אם אני לא בטוחה במאה אחוז שאני המלכה מספר אחת, יש מי שרואה את זה.
ריגש אותי למצוא את זה אחרי היממה האחרונה.
תודה לך תלמיד אלמוני.
💜👑
למי שלא הבין את המשמעות, הנה הגדרה מילונית:
https://dictionary.cambridge.org/dictionary/english/rein
ובקיצור, רסן.
לקחתי על עצמי לרסן את הנשלטים שלי.
תפסתי מעצמי מלכה שמסוגלת לתפוס אדם מהשיניים ולחנך אותו.
אפשר כנראה להחזיק נשלט בניגוד לרצונו עד גבול מסוים, ואז הוא מנסה לברוח. חוזק הרסן והאדם שמחזיק בו יקבע אם הסוס יצליח.
אבל כשהרסן מנטלי.. גם אם יצליח פיזית לברוח וישתחרר מהשלשלאות יבין הסוס שמקומו עם בעליו, ויחזור וילבש את הרסן מרצונו בגאווה.
אבל כשזה קורה פעם שנייה...
ושלישית...
יחשוב בעליו שאין טעם להשקיע בסוס שכל הזמן בורח בכח, והוא אינו מתאים לו.
מה בעל הסוס מקבל מזה?
הרבה כאב ראש,
וכאב לב.
עשיתי טעויות אתמול, רגע אחרי שהתגאיתי ביכולת שלי לרסן נשלטים...
האחת ברחה לי
השני נפגע ממילה
השלישית הוזנחה
והזוג... וואלה הם קלילים מידי כדי לטעות איתם. הזוג תענוג.
אני דוגלת בגישה השולטת שהנשלט אף פעם לא אשם במעשיו, הרי הוא לא שולט בהם.
אז מתי הוא כן אשם?
רק כשהוא מחליט לעשות את הגרוע מכל, להחליט שהוא לא נשלט יותר.
האם ההחלטה יכולה לנבוע מהפרה של איסור מסוים? אשמח לתובנות נוספות...
לומדת הרבה על נשלטים בזמן האחרון ועל המורכבות של השליטה. מנסה להיזכר איך אני הייתי נשלטת של האל שלי בהתחלה וכמה פעמים ניסיתי לברוח. לא חושבת שאני יכולה לספור.
אם הזמן המעשים הפכו לדיבורים והדיבורים למחשבות. כשהומלכתי גם המחשבות נעלמו, כי קיבלתי אישור להיות אני עד הסוף בתוך העולם הזה.
כמה מורכב אדם צריך להיות כדי לשלוט?
💜👑🐴
