לפני 4 שנים. 12 באוגוסט 2020 בשעה 8:48
היה לילה קצר ושקט. בדיוק במידה. קמתי לצלילי קולה העורב של עדן בן זקן:
שהכריחו אותי לעוף מהמיטה ולהתחיל את היום בלהפריע לשכנה המסכנה שדפקה לי בדלת כשהיא חצי מתה עדיין, התחננה שאנמיך.
לקחתי החוצה קפה ומשהו לעשן, וגם חבל או שניים.
בוקר נופש, ככה מתחילים.
אחרי ששתיתי את הקפה שלי ועישנתי קשורה, מביטה לנוף מהמם ומעכלת שיש לי יום שלם לבד, פרמתי את עצמי תרתי משמע והתחלתי לעבוד.
חשבתי לי בזמן שהייתי קשורה, כמה הקשירה מאזנת. כי אני משוחררת מצד אחד, אין צורך להפעיל שום שריר, החבלים עושים עבורי את המאמץ. מצד שני, אני לא יכולה לברוח. כל פעם אחרי שאני קושרת ומתירה, אני מרגישה העצמה. הצלחתי לגרום לי לא לברוח, ואני אחליט מתי לפרום, כשהכאב כבר יהיה מעבר לנעים.
מדהים כמה קשירה יכולה להיות משחררת.
*חייבת ללמוד לעשות TK לעצמי.
שיהיה יום פורה ומשחרר.
👑💜
